להתעורר מירי ביום כיפור

רבע לפני הזריחה מטח יריות מעיר אותי. אחריו מטח חזק יותר שמגיע מאזור השדות. יום כיפור, לעזאזל עם הציידים האלה. אני יוצא מהבית, פוגש עוד שכנים שהתעוררו ויורד בשביל לשדה המוזהב שנארז לקוביות. מבעד לערפילי האור הראשון הוא נראה כלוח משחק כתום. כמעט לקוח מחלום. ציידים בשני ג'יפים עוסקים במה שנראה כטבח ביונים שבאו ללקט את השאריות אחרי הקומביין. אין לי בעיה מיוחדת עם ציד למטרת אוכל כל עוד שומרים על פרופורציה. יש לי בעיה גדולה בהרבה עם גידול מסחרי של בעלי חיים. הפעם זה המיקום והשעה או יותר נכון המועד. יום המועד של היהודים.

Guns

יונים מתות בפרהסיה
הציד נערך פחות ממאה מטר מבתי המושב. מתקדמים בנסיעה איטית ללהקה הקרובה, נפתחת דלת ויוצא צייד. הוא מתגנב מאחורי חבילה עם רובה ארוך שמזכיר את האיורים מפטר והזאב ויורה מטח מהיר של חמש יריות.

בכל יריה עשרות כדוריות מתכת פוגעות בלהקה הענקית שנסה על נפשה. משק הכנפיים נשמע היטב מרחוק. אחרי הירי  משתרעת על השדה דממת בוקר מלווה ברוח חרישית. ילדים יוצאים מהג'יפ ואוספים עשרות יונים מפרכסות. בארגז מאחור מוטלות כבר מאות. הילדים והצייד שבים לרכב וממשיכים בנסיעה אחרי הלהקה שנחתה וחזרה לעניינה.

יכול להיות שהשלל מיועד למשפחה גדולה או לחמולה ויכול להיות שיימכר לחנויות. עדיין, התייחסות בהמית שכזאת לטבע מגעילה אותי. מתקרב אליהם עם הקרוקס בתוך השדה. השמש כבר עלתה ועומד לרדת גשם. הם הבחינו בי ובאים בנסיעה לקראתי. נראה שממהרים להמשיך בציד. אני מברך לשלום ושואל לגבי ציד היונים שלמיטב ידיעתי אסור לפי התקנות לתקופה.

"למה? אין בעיה, אפשר יונים… מהראשון לספטמבר".
הערתם מושב שלם ביום כיפור.
"לא ידענו, באמת ? אבל אנחנו בכלל לא יורים קרוב"…מבט של היתממות.

רוב הציידים שפגשתי לא טיפשים.
ביקשתי שיתרחקו מהאזור.
"אין שום בעיה".
הם נסעו לג'יפ השני להודיע על השינוי ואחר כך התרחקו באיטיות מהאזור.

סימבוליקה של יונים

הציידים ידעו שהם מעירים את המושב בירי כה קרוב לבתים וידעו היטב שמדובר ביום כיפור. לא היה לי אכפת אם מדובר בתאוות הרג, תאוות בצע או בניסיון הפגנתי להראות ליהודים למי יש יותר גדול.  פגשתי כיעור מרושע. לא ראיתי את ההיבט הסימבולי של יונת שלום והקשר בין ערבים יהודים עד שעזבתי את השדה. שמחתי בדרך חזרה על הגשם שהחל לרדת והעננים שהבטיחו עוד.

בערב סיפרו שלי שמשפחות יצאו עם הילדים עד לשדות המרוחקים שבהם עוד המשיכו לצוד ורצו בצעקות ומחיאות כפיים כדי להבריח את להקות היונים מפניהם. בסוף הציידים ויתרו ועזבו. מזרח תיכון חדש.

מודעות פרסומת

חשבת על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s