שנים עשר הדיברות של השמאל

חופש לבחור
חופש לבחור

את השביל שמקיף את דיברות האמונה המכונה בציבור הרחב 'השמאל' צריך להתחיל מנקודת המוצא, משער הניתוק והבידול. המעבר בשער משחרר את הנאור הנולד מכבלים מכבידים והוא חווה תחושה של חופש משוחרר. "אני לא יהודי מסורתי ולא מאמין באלוהים, אנ'לא טס לנופשונים בטורקיה, לא קונה איתם בשופרסל ולא בחרתי לשחות בזרם ההיסטורי שלהם. אני פשוט לא הם."

'ההם' לצורך העניין, הם חובשי כיפה אלה שמעבר לקו הירוק וכל יהודי שלא חושב להצביע למפלגות שמאל מסיבות ציוניות והגיון בריא. הקו הירוק הוא קודש הקודשים של השמאל- פולחן טריטוריאלי ואמונה עממית מושרשת. מישהו אמר וככה זה. אף איש שמאל אינטליגנטי ככל שיהיה לא יכול להסביר מדוע שלום עם הערבים יקרה דווקא בגבולות '67 ולא בגבולות '47 או '647 כשחצי מהערבים מתכוונים ל- '48 והחצי השני לכל פלסטין.  הקיבעון לגבי הגבול הראוי לשלום שעלול לפרוץ בכל רגע מרמז על התחושה שעולה משנים עשר דיברות הדת.

הדיבר הראשון -אשמה

אין מה לפרש כאן, זה שוב היהודים שאשמים בסבל של אחרים.  גם כשאחרים נוהגים באכזריות לא אנושית האשמה תתמקד ביהודי. כן, הוא שיצר מצב שהביא את הקורבן לפעול באופן איום ונורא. כיצד האחר הפך מתוקף ללא מצפון לקורבן? בזכות האשמה. לרוב האשמה מוגשת קרירה בליווי תוכחה יוקדת. אם לא הבנת את גודל האשמה סימן שמשהו מוסרית רקוב אצלך-ואל תצפה להסברים. טיפוח האשמה הכרחי לביסוס השאיפה התמידית לריצוי.

הדיבר השני -התרפסות

מנהג הפגנת התרפסות כלפי העולם הערבי והמערבי כפושע שנתפס בפעם המי יודע כמה בקלקלתו. סוג של 'סלחו לנו אומות נאורות על תרבותנו הלבנטינית והאלימה ועל רמת המוסר הנמוכה הפושה בקרב הצבא והנהגת המדינה'.

המאמינים נוהגים להתחרות ביניהם בביטוי בוז לסמלי המדינה והדת. אמנם ערבים לא יעזו להציג קריקטורה של מוחמד אבל זה לא מפריע למאמין מלהתרפס בפניהם. הפגנת הבוז הוותיקה והשכיחה ביותר היא הסירוב לשרת בצבא. הסירוב לשרת בצבא שנועד להגן על בני כל העדות והגזעים בישראל, הפך לתג זיהוי היסטורי שהמאמין מזכיר ומפרסם מדי פעם כדי להטעין את מעמדו מחדש.

בראיה מוסרית, מומלץ למאמין להתרפס וביזוי סמלים ומנהגים ברבים אף מעצים את החוויה. יש שנשבעים שטעם חזיר שנצלה ביום כיפור משתבח בקירבה לקהילת מאמינים. השיא קשור לאמן שעשה את צרכיו על הדגל באירוע תרבות. כולה בד. וגם היו באירוע רק כמה אלפים- ממש בקטנה.

הדיבר השלישי -הנאורות 

מאמין טיפוסי בדת השמאל משוכנע שעמדותיו וידיעותיו את קורות הסכסוך הערבי ישראלי 'נכונות', מוסריות ומתקדמות מכל תפיסה אחרת -אפילו אם לא קרא ספר או מחקר רציני אחד בנושא. האמונה והשכנוע העצמי בעליונות נובעת מעצם ההשתייכות לכת שחבריה סיגלו ארשת פנים ידענית ושיח שמתיימר להיות אינטלקטואלי. ההשתייכות מונעת מהמאמין ללמוד עובדות חדשות וחוכמות עתיקות. לכן לא מומלץ לצפות מאדם שמשוכנע שהוא יודע כל להעמיק או לבדוק עובדות ונתונים. הנאורות משמשת כסכר עיקש בפני כל מידע שעלול להפוך את המאמין לספקן.

הדיבר הרביעי -אישור 

הכמיהה לליטוף ומבט מבין שלא מבני העם הקלוקל שבמקרה המאמין נולד לתוכו. אם אנגלי או צרפתי או כל מערבי ואירופאי סבורים ש'יזראל איז נו גוד' עדיף לרצות אותם מלהפציץ כינוס מחבלים. כלל לא מפריע למאמין שאותן אומות נאורות ממשיכות עד היום הזה בניצול ילידים ברחבי העולם. בזכות הדיבר הקודם, ניתן להסיר את החשש שהמאמין יידרדר עד כדי בדיקת  מניעי מעניקי הליטופים. הדיבר השלישי מונע זאת לחלוטין ובינינו, Morality נשמע יותר מתקדם ממוסר. המימון החיצוני מחו"ל של העמותות שמפוררות את החברה הישראלית מחזק את המאמין שרואה במאות מליוני הדולרים שזרמו לכאן סוג של אישור חיצוני.

הדיבר החמישי -תיוג חברתי

הסבר לדיבר החמישי על דרך השלילה, כנהוג במחנה: אם יש לך כיפה ואתה משבח מישהו שמזוהה כאיש ימין, הסיכוי לעבוד באחת ממערכות התקשורת או לזכות בפרס על פעילות "תרבותית" בהשוואה לממושקפת שסוגדת לעמוס עוז ומפגינה בבילעין בימי שישי די קלוש. התיוג החברתי מאפשר קבלה לארגונים קליקות ומקומות עבודה השמורים למאמינים מוכרים. מאמין שתוייג כמפוקפק נהוג להרחיק ואם הגזים, לערוך לינץ' ציבורי. המאמין המחושל לא יבין את הקשר לפאשיזם גם שידרוש לסלק את הימני ההוא מהקיבוץ. התיוג בעל ערך כי הוא עוזר להבדיל בין עמית לאוייב ומונע חלחול של גורמים "בלתי רצויים" או "פחות מתאימים" למעוזות ההשפעה והכוח. לכן רוב פעילותו של המאמין מתמקדת בשימור עדכון והעצמת תיוגו. תיוג הוא כוח.

הדיבר השישי -העלאת קרנו של הנראטיב הקדוש.

ככלל, אני נוטה להעריך אנשים שעושים דברים בתשוקה יוקדת אך אני חושש שבמקרה הנראטיב, גובה הלהבות שיבש אפילו את דעתו של מושא התשוקה בעצמו. לא תמיד הערבים מבינים את כמות המחקרים, הסרטים, ערבי העיון, הכינוסים והשיחות שיהודים מקדישים לנראטיב. שעות של פלפולים עד התעמקות בעדות של מישהו שנראה אמין בסקייפ שפעם הזכיר את סבתו הפליטה שנקברה בונצואלה. נכון שחלק עושה זאת בשכר אבל מי אנחנו שנשפוט את השקיפות או האינטגריטי בדתות אחרות. מיותר לציין שהנראטיב הערבי נחשב כקדוש ולעולם לא ישמש כנושא לבדיחות. בשל רמת הנאורות בכת, הנכבה החליפה את מלחמת העצמאות והפכה לטאבו אטום להומור- או עובדות.

הדיבר השביעי -מציאות היא מצבור נראטיבים שווי ערך

זה לא משנה באיזה נסיבות או היקף, הנתונים תמיד יועברו לדיבר הראשון ולעולם לא יחלחלו מעבר לשלישי. אין טעם להביא מספרים, לנקוב בתאריכים, לצטט פרוטוקולים של ישיבות והחלטות או להביא תמונות מדממות לאחר ביטויי חיבה עזה מדי של שכנינו השלווים. שום טענה ונימוק לא תעלה בדל של ספק בליבו של איש שמאל שיצהיר שמדובר בסיפור אחד מיני רבים לאותו אירוע. עוצמת הבוז לרעיון שקיימת מציאות משותפת ואמת בסיסית סללה את הדרך להבנה למעשי טרור ואנטישמיות יוקדת. בכל מקרה מדובר רק בגרסאות סיפורים. כך מאות מליוני הדולרים שהוקדשו לרכישת נשק, הכשרת טרוריסטים והוצאה לפועל של אלפי פיגועים, במקום לעזור לפלסטינים -הפכו למאמצי התנגדות הירואיים. הרי הטרוריסט הוא רק לוחם חופש מזווית גיאוגרפית ותרבותי שונה משלך. המאמין הגמור ינסה לשכנע בתפיסה שאין הבדל ואין נכון או צודק או אמת אחת. תתקדם, הוא יפציר בך.

הדיבר השמיני -רומנטיקה

כמעט ואין מאמין מהשמאל שאינו צורך מינונים אסורים מהרגש הנפלא הזה. פלאח תמים בעל פנים חרושות קמטים ונכדו לצידו, נוהג בכרכרה מאובקת את יבול המסיק על רקע שקיעה אדומה במורדות הרי חברון. הבעיה היחידה של המאמין היא המינון. המאמינים מעדיפים בכל רגע נתון את הרומנטיקה מלהגניב מבט לצללים המאיימים ששוכנים כבדרך קבע בחצרות השכנים. אין זכויות אדם, האישה היא רכוש, הומואים נרצחים ונרדפים ואין משפט צדק. המאמין השרוי בהלך רוח רומנטי עיוור למינוני השוחד, הגאווה הקטלנית, האלימות  ומינון הגוזמאות שיחרפנו כל ילד ערבי. אמנם השימוש ברומנטיקה נחלש מאז שהסוס הוחלף בפנסי אולטרא סגול, חישוקי מגנזיום מכפר סבא ורמקולים אימתניים -אבל אל חשש. הדיבר השנים עשר יסביר לך מדוע הרומנטיקה אחזה באלה שרואים בציצית מפה שולחן פגאנית ובכאפיה פריט לבוש הכרחי.

הדיבר התשיעי -מרדנות

פעם לבשו עם מרדנות ג'ינס, ניגנו סביב מדורות ונאמו בלהט על אידיאולוגיה. הבוז לשלטון והסיסטם נחגג בערבי ג'אז ורוק. צעירים מגודלי שיער לעגו למבוגרים חנוטים בחליפות והעלו תהיות שהדהדו מבעד למסכי העשן המתוק. קשה שלא לחבב מרדן ובמיוחד כזה שנלחם תוך סיכון אישי למען משהו טוב יותר. יש בי המון כבוד והערכה לדור שנלחם בקיבעון האירופאי והעדיף להגשים חלומות ציוניים שהיו אלטרנטיבה די נועזת ולעיתים קטלנית. דור שהקים בעבודה קשה ומחיר אישי כבד יישובים ברחבי הארץ וגבולותיה המסוכנים.

הבעיה שבעורקיו של המרדן שמשתף את תותח השמאל התורן בפייסבוק אין טיפת הארד-קור. מעטים מדור המרדנים הנוכחי החזיקו אי פעם טוריה או הזיזו סלעים כבדים בשמש צורבת. למעשה המרדן משמאל אינו מסתכן במעשיו אלא משתמש במרדנות באופן הפוך-להכרה, פרסים ותקציבים. מאמין מרדן הוא סוג של תג זהב, במיוחד כשמדובר ב"אמן". הם לא אחראים לכך שהמרדנות הפכה לעיסוק משתלם. הם פשוט דופקים את השיטה שדפקה אחרים.

הדיבר העשירי -לוחם השלום

פעילות בעלת היבטים הפגנתיים ומוחצנים המעניקה זהות וטעם לחייו של לוחם השלום וחוסכת ממנו עקמת מספת הפסיכולוג. ראוי לציין שרוח ההקרבה במחנה זה שכיחה למדי. המאמין מוכן להילחם גם על חשבונו של זה שהוא אמור להפחית מסבלו. הסובל אמנם ממלמל מדי פעם תהיות לגבי הטעם שבעניין אבל כאמור, העיקר שהמאמין יוכל לספר בכת שלחם למענו. אף אחד מהם לא חשב לשאול את הבדואים אם הם רוצים לוחמי שלום שהגיעו מאירופה להפגין נגד קבלת המגרשים והבתים בחינם- ע"ע תכנית פראוור שהם כה גאים בחיסולה. גם את ערביי יהודה ושומרון לוחמי השלום לא שואלים אם הם מעדיפים ממשלת פת"ח או חמאס או חס ושלום- ממשלה ישראלית. הרי מדובר בלוחמי שלום חסרי פחד- והתחשבות בזולת.

הדיבר האחד עשר -סקס

החיפוש אחר שותפים לסקס די תקין ובניגוד לשאר הדיברות שכיח בקרב קהלים רבים. יש שמחפשים בברים ומועדונים, אחרים מחפשים פרטנר באינטרנט, בטניס זוגות וריקודי עם. אבל אם ניחנת בכושר רטורי מרשים וזקן מדובלל, הסיכוי לסטוץ בכינוס עיוני או ערב תרבותי של הכת עולה בצורה משמעותית. בבני עקיבא זה לא יעבוד כי ימניות מפתיעות בשאלות והן לא תמיד זורמות. למפגשי השמאל לנואם המוכשר יש בהחלט סיבות להתמיד- ולהגיע. ממש, וכמה שיותר.

הרי אין כמו לחמוק לכיוון החדרים בסמינר קייצי על כיבוש דיר-חרטתה בגבעת חביבה עם החמודה שלא עושה בית שחי. אך למרבה הצער בגלל הדיבר השני, השיוויון בנושא שמור רק למוסלמים ההטרוסקסואלים שבחבורה. הביטוי העתיק לדו קיום לא יתרחש עם מוסלמיות מחשש לשלומן- ושלומך. מי שהרוויח בגדול הם ערבים קומוניסטים שדפקו את הסיסטם כהוגן. במיוחד אלה שנישאו למספר ערביות ובגדו בהמשך עם שמאלניות מחד"ש. אי אפשר שלא להשתאות עד כמה המאמינים  הערביים מוכנים להקריב למען המהפיכה.

הדיבר השנים  עשר (שעליו אסור לדבר)
בדיבר זה מצטרפים התופים והזרקור סורק בחשיכה אחר הדיבר אחרון, הסמוי מעין הציבור. על הדיבר הטילו כוהני הדת כישוף- להתענות בסתר מאחורי מסך ענק ולהמתין. הופעת הדיבר מהממת בכל פעם את המאמינים כי למרות השמועות שטוענות שמסתתר שם שד, מדובר בעצם בגברת.

פגשתם בה במחזות מפורסמים ונאומים חוצבי להבות. קבלו אותה במחיאות כפיים- מדאם גזענות!

הכוהנים מחזיקים בה באפילה ומצביעים עליה בזעם קנאי כשהיא נמלטת להופיע במקומות אחרים. מדאם גזענות הנערצת היא חיית פרא אמיתית. לו רק תצא לחופשי מאחיזת הכהנים האמת מאחורי מנטרת "שתי מדינות לשני עמים" ושנאת הגזע תתגלה. הגזענות היא הדיבר האסור. הטאבו האפל של מאמיני השמאל.

בשמאל לא רואים ערבים אלא מדמיינים דמויות (ראה דיבר שמיני). אנשי שמאל לא מבינים ערבית, הם מתעלמים או ומסלפים את משמעות הדברים. אנשי שמאל לא מכירים את הקוראן ולא את פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית. הם לא תופסים את משמעות העבר האימפריאליסטי המפואר לעומת תחושת החידלון הנוכחית.

הם לא מבינים את הצורך בסיפורים, את ההסכמה בשתיקה וההנהון מהנימוס. ברגע שחצו את שער הבידול והניתוק שנאת הגזע מונעת מהם להבין או להכיר את האחר.

כשמאמין נפגש עם ערבי לעולם המבט יהיה מתנשא או מושפל, משקף נדנדה בלתי פוסקת של עליונות לצד רגשות אשמה והתרפסות. במפגשים המשמעותיים באמת יתגלו במהרה אי הסכמות לצד פערים לנוכח ציפיות והשערות.

רוב מאמיני השמאל סובלים מגזענות שמקשה עליהם להביט לערבי בגובה העיניים-כמו שבני אדם אמורים להתבונן אחד בשני. הם לא רוצים לחיות איתם כשכנים, נרתעים מלצרף אותם כשותפים או כבני זוג ולא מסוגלים להתנהג אליהם כמו לאדם מערבי. הגזענות מופיעה אצל המאמינים ברגע שהליהוג הצדקני נאלם דום.

הגזענות היא הסיבה שלמאמין אין ציפיה שערבים ינהגו בחמלה באחריות או יושרה. אפילו לא כלפי אחיהם.

 

כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.

13 תגובות

  1. כתוב נהדר ומצליח בעצם להסוות את הבהלה שאתה, ששם על ראשך אמצעי מניעה בינך לבין אלוהים, חש ומרגיש איך מאהלי המחאה הולכים וחותכים לך את הצינורות שבאמצעותם אתה חולב את העטינים של המדינה. מה יהיה ? יותר אי אפשר יהיה לינוק חופשי-חודשי מהעטינים וגם להמשיך לגבות 'תג מחיר' מכל העולם ואישתו. עוצו עיצה ותופר. כל כך הרבה מלל מבריק בכדי לכסות פחד. כמעט כמו לשרוק בחושך שלא ידעו שאתה מפחד. אפשר לשחרר יונים ואפשר להפריחן. אתה מפריח יונים לתפארת מדינת ישראל ביתנו. עלה והצלח.

  2. תודה על המחמאות דודו.
    בניגוד לפזרני המלל הצווחני וחסר הפשר שמנסים בעקיפין להכניס מסרים ולקבע אקסיומות הזויות במימון הקרן החדשה לישראל אני כותב את מה שאני חושב בשפה שהקופסא על ראשו של הקורא יכולה לתהלך בקלות.

    נראה לי שאפילו כתבן כמוך מבין שאת הזמן וכישרון הכתיבה שלי (לעומת הילדים שמקלידים דוברות בשקל תשעים לתגובה) אין הרבה גופים שיכולים לממן. אני מקווה שתקבל העלאה בקרוב כי לפי מה שאני יודע שוק הכותבים בשכר נמצא ברוויה מסויימת בשנתיים האחרונות.

    נ.ב.
    לגבי שחרור יונים- תהית פעם מה קורה אחרי שהיונים משתחררות ?

    • לזה אתה קורא כישרון כתיבה? "מרדני ההארד-קור של דת השמאל על מטיפיהם מקבלים כסף שמגיע ממדינות זרות בעלות שיקולים לא ציוניים בעליל". אם אתה בן 17 אז אני מסכים איתך שאתה כישרוני. מעבר לזה, לא כישרוני, רק חסר מודעות עצמית.

      • אם הטוקבקיסטים של הקרן לישראל חדשה שממלמלים אוטומטית "זה בגלל הכיבוש" עדיפים בעיניך, יועיל כבודו לקחת את ישבנו הנופח מודעות טהורה ולהעבירו יחד עם בעליו למקום של כבוד.

  3. שחרור יונים זה אכן השם הנכון – הפלצות חסרות פואנטה. הטקסט עצמו, מבלי להיכנס לעובי הקורה ולתוכן עצמו (למשל "פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית" פחחח), הטקסט כל כך אינפנטילי ושחור-לבן שזה מגחיך שאתה צוחק על "השמאל" (כולו? חלקו? זה שאוהב את עוז או זה שמפגין בבילעין? דומה כי בשל ההכללה האינפנטילית כל ה"שמאל" נראה לך אותו הדבר), כאילו הוא מכליל ועם הראש בקיר.

    הטקסט הזה יותר מכל הזכיר לי את המניפסט האומלל של ה"שמאל הלאומי" – "שמאלנים טובים, מתנחלים משיחיסטים" ושלום על ישראל.

    • כל כך אופייני ראובן .
      התגובה לביקורת לעולם תתמקד בהתייחסות למסגרת או בקיר ולא בתמונה עצמה.
      אכן הוכחת השתייכות לנאורים.

  4. חשבתי שתמצא בזה עניין זה אני "עובר אורח" ותעביר הלאה.
    זה חומסקי מתרעיין באל ג'זירה. טירוף מוחלט. וזה מורה דרך לעולם הנאור. גמר חתימה טובה
    NC: For the United States, that's fine, they don't want an outcome either. If the US and Israel wanted to assist the rebels – which they do not – they can do it, even without military intervention.

    For example, if Israel were to mobilise forces on the Golan Heights (of course, it's the Syrian Golan Heights, but by now the world more or less tolerates or accepts Israel's illegal occupation), If they would just do that, It would compel Assad to move forces to the south, which would relieve pressure against the rebels. But there's no hint even of that. They're also not giving humanitarian aid to the huge number of suffering refugees, not doing all kinds of simple things that they could do.

  5. […] עד ליום השלישי או הרביעי לסבב השיגורים והתגובה האוטומטית הביקורת תלך ותתעצם. ראשי מדינות יאיימו בחרם גורף וארגוני זכויות אדם יארגנו מצעדים כדי למחות על הפגיעה באזרחים ולהקשות על ישראל לצאת מתפקיד האשם התמידי (ראה הדיבר הראשון). […]

חשבת על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.