שנים עשר הדיברות של השמאל

החופש לבחור

התמונה באדיבות: http://www.flickr.com/photos/tontoncopt

את השביל שמקיף את דיברות האמונה המכונה בציבור הרחב 'השמאל' צריך להתחיל מנקודת המוצא, משער הניתוק והבידול. המעבר בשער משחרר את הנאור הנולד מכבלים מכבידים  ולרגע נדמה שהוא חווה תחושה של חופש משוחרר. "אני לא יהודי מסורתי ולא מאמין באלוהים, אנ'לא טס לנופשונים בטורקיה, לא קונה איתם בשופרסל ולא בחרתי להיות חלק מהזרם ההיסטורי שלהם. אני פשוט לא הם."

'ההם' לצורך העניין, הם חובשי כיפה או ההם שמעבר לקו הירוק- או סתם כאלה שלא חושבים להצביע למפלגות שמאל מסיבות ציוניות והגיון בריא. הקו הירוק הוא קודש הקודשים של השמאל. פולחן טריטוריאלי ואמונה עממית מושרשת. מישהו אמר וככה זה, אף איש שמאל אינטליגנטי ככל שיהיה לא יכול להסביר מדוע שלום עם הערבים יקרה דווקא בגבולות 67' ולא בגבולות 47' או 37'. הקיבעון לגבי קו הגבול מרמז על התחושה שעולה מהמפגש הראשון עם דיברות הדת.

הדיבר הראשון -אשמה. אין מה לפרש כאן, זה שוב היהודים שאשמים בסבל של אחרים.  גם כשאחרים נוהגים בצורה לא אנושית האשמה תתמקד ביהודי שיצר מצב שהביא את קורבן לפעול באופן איום ונורא.  לרוב האשמה מוגשת קרירה בליווי התרסה: אם אתם לא מזדהים עם האשמה סימן שמשהו מוסרית לא בסדר אתכם . טיפוח האשמה כרגש הכרחי כבסיס לפני השאיפה התמידית לריצוי.

הדיבר השני -התנצלות והתרפסות. מנהג הפגנת התרפסות כלפי העולם הערבי והמערבי כפושע שנתפס בפעם המי יודע כמה. סוג של 'סלחו לנו אומות נאורות על תרבותנו הקלוקלת והאלימה ועל רמת המוסר הנמוכה הפושה בקרב הצבא והנהגת המדינה'.

המאמינים נוהגים להתחרות ביניהם בביטוי בוז שונים לסמלי המדינה והדת. אמנם אף ערבי לא יעז להציג קריקטורה של מוחמד אבל זה לא מפריע לאף אחד מלהתרפס בפניו. הפגנת הבוז הוותיקה והנחשבת ביותר היא הסירוב לשרת בצבא. הסירוב לשרת מסמל את הדיבר הבא.

הדיבר השלישי -הנאורות. מאמין טיפוסי בדת השמאל משוכנע שעמדותיו וידיעותיו את קורות הסכסוך הערבי ישראלי 'נכונות', מוסריות ומתקדמות יותר מכל תפיסה אחרת -אפילו אם לא קרא ספר אחד בנושא. האמונה בעליונות הנובעת מההשתייכות לדת מצומצמת שחבריה לבשו ארשת ידענות אינטלקטואלית משפרת את הדימוי העצמי של המאמין אך מונעת ממנו ללמוד עובדות חדשות וחוכמות עתיקות.  אי אפשר להוסיף דעת לראשו שכבר מלא ידע וחוכמה.

הדיבר הרביעי -אישור חיצוני. הכמיהה לליטוף ומבט מבין שלא מהעם המחורפן שבמקרה המאמין נולד לתוכו. אם אנגלי או צרפתי או כל מערבי ואירופאי סבורים ש'יזראל איז נו גוד' זה בוודאי יותר נכון ממה שאנחנו הישראלים היזענים והצעקניים חושבים למרות שאותן אומות גילו במהלך ההיסטוריה ועדין ממשיכות בהתנהגות פושעת כלפי עמים וילידים בכל מיני יבשות. אך אין חשש שהמאמין יידרדר לבדיקת  מניעי מעניקי הליטופים. הדיבר השלישי מונע ממנו לקלוט מידע חדש. ובינינו, Morality נשמע יותר מתקדם ממוסר יהודי.

הדיבר החמישי -תיוג חברתי. אם יש לך כיפה ואתה נוהג לשבח את אביגדור ליברמן הסיכוי שלך לעבוד באחת ממערכות התקשורת המובילות בישראל הוא קצת נמוך בהשוואה לממושקפת שסוגדת לעמוס עוז ומפגינה בבילעין בימי שישי. לא נכנס לשמות כי לא צריך דוגמאות ואפשר למצוא שפע של ממצאים בנדון. קיימות עוד חברות, דתות וקהילות שאסור להגיד בהם שאתה חושב אחרת. ההבדל הוא שמאמיני השמאל משוכנעים בכל ליבם שקיימת בדת שלהם מידה עודפת של סובלנות ופלורליזם. התיוג הנאור מבדיל בין עמית לאוייב ומונע חלחול של גורמים אחרים למעוזות הכוח וההשפעה. מלגות קולנוע ועמותות שונות לדוגמא.

הדיבר השישי -העלאת קרנו של הנראטיב הקדוש. אני נוטה להעריך אנשים שעושים דברים בתשוקה יוקדת אך אני חושש שבמקרה הנראטיב הערבי הנוגע לסכסוך, גובה הלהבות שיבש לחלוטין את דעתו של מושא התשוקה בעצמו. כמות המחקרים, הסרטים הדוקומנטרים, ערבי העיון, הכינוסים והמאמרים המוקדשים לנראטיב שקרמו עור וגידים במוחם של דוברי עברית גבוה בעשרות מונים מאלה הדוברים ערבית כשפת אם. במילים אחרות, מי שמוביל ומבסס את הנראטיב כאמת שאין בילתה הם ישראלים- בארץ ובחו"ל, בארגונים אזוטריים ובעלי השפעה ותתפלאו, אפילו באינטרנט. אומנם חלק מכוהני השמאל עושים זאת בשכר אבל מי אנחנו  שנשפוט את רמת השקיפות או האינטגריטי של דתות אחרות.  מיותר לציין שהנראטיב הקדוש לעולם לא ישמש את המאמינים כנושא לבדיחות. טאבו זה טאבו.
מלחמת השחרור פאסה, מעתה אמור כיבוש וכיבוש וכל המרבה הרי זה משובח.

הדיבר השביעי -בוז למציאות אובייקטיבית. לא משנה מה קרה מה היו הנסיבות ובאיזה היקף. הנתונים יועברו לדיבר הראשון ולעולם לא יחלחלו מעבר. אין טעם להביא מספרים לנקוב בתאריכים לצטט פרוטוקולים של ישיבות והחלטות או להביא תמונות מדממות לאחר ביטויי חיבה של שכנינו. שום טענה לא תעלה בדל של ספק בליבו של איש שמאל. הנראטיב קדוש ואנחנו אשמים ואחראים לסבל הפלסטיני ומכאן לכל מעשי הטרור הגזענות והשנאה.  אנשי אמונה אמיתיים, אי אפשר לבלבל אותם עם כלום. מאות מליוני הדולרים, משאבי השכל, הזמן וחיי אדם שהוקדשו לרכישת נשק, הכשרת טרוריסטים כדי לפגוע  ביהודים במקום לשקם פלסטינים לא יצליחו להעלות סימן שאלה אחד. כשמדובר על אדיקות – אין למאמינים האלה מתחרים.

הדיבר השמיני -רומנטיקה. כמעט ואין מאמין מהשמאל שאינו משתמש במינונים אסורים מהרגש הזה. הסבא הפלאח התמים וטוב הלב עם הפנים חרושות הקמטים ונכדו נוהג בכרכרה רתומה לחמור בדרך חזרה ממסיק זיתים על רקע השקיעה האדומה בהרי שכם. המאמינים מעדיפים את מחוזות הרומנטיקה מאשר להגניב מבט לצללים שמכסים את חצרות השכנים. אין זכויות אדם, אין מעמד אישה ואין משפט צדק. מינוני השוחד, הגאווה הקטלנית האלימות במשפחה וברחוב ומינון האגדות והטאבויים עלולים לחרפן כל ילד נורמלי. הרומנטיקה קצת נפגעה מאז שהסוס הוחלף בארבעה גלגלים, אולטרא סגול מתחת, מגנזיום מכפר סבא  ורמקולים אימתניים אבל אל חשש. הדיבר השנים עשר יסביר לך מדוע כל אלו לא יפחיתו במאומה מהרומנטיקה שאחזה במאמינים.

הדיבר התשיעי -מרדנות. פעם לבשו עם זה ג'ינס, ניגנו סביב מדורות והעלו דיבורים לוהטים על אידיאולוגיה. הבוז לשלטון והסיסטם נחגג בערבי מחתרת לצלילי ג'אז ודוברים מגודלי שיער העלו שאלות שהדהדו בפעם הראשונה מבעד למסכי העשן המתוק. אני מחבב מרדנות ובמיוחד כזו שמציעה משהו טוב יותר אבל מדור הג'ינס האידיאולוגי והמיתולוגי לא נשאר היום דבר וחבל. מדובר על החבר'ה שנלחמו למען האלטרנטיבה שקידמו והקימו בעבודה קשה מספר יישובים בארץ. מרדני הדת הנוכחית על מטיפיהם מקבלים תשלום ממדינות זרות המונעות משיקולים לא ציוניים בעליל. יכול להיות שחלק באמת מורדים, אבל לייט. אין טיפת הארדקור במרדן שמזויין בסמארטפון נייד ופייסבוק אף אחד עוד לא מת מהקלדה ומעטים מהם החזיקו אי פעם טוריה והתווכחו עם סלעים בשמש.

הדיבר העשירי -זהות המיוחד. אם אני עושה משהו שעוזר למישהו- סימן שאני אדם מיוחד. אני מיוחד כי אני חבר ביעוט שחושב אחרת מאחרים או כי הבאתי לחברים מג'נין שק קמח (למרות שאונר"א נתקעו עם מלאי שכבר מעלה עובש). העדר סיבות והגיון פרקטי לא גורע מתחושת המשמעות והאדרת הזהות שממלאים את חייו של המאמין. תחושת הזהות וההשתייכות חוסכת למאמין את העקמת שהיה מקבל מספת הפסיכולוג המיותרת לאחד שהרוויח את חלקו בפנתיאון הנאור. לשימור הבידול והמיוחדות משתמשים בסממנים חיצוניים המגבילים את החברים ובמיוחד את המאמינות הזוטרות בכללי התייפות  מסויימים. לא פעם הפשטות גולשת לכיוון מוזנח זה טבעי כדי לשוות מראה מיוחד שבעתיים.

הדיבר האחד עשר-חיפוש הזדמנויות לסקס. כמניע החיפוש די תקין ובניגוד לכל שאר הדיברות אפילו הגיוני. יש שמחפשים בברים ומועדונים, אחרים מחפשים פרטנר דרך האיטרנט, במטקות או ריקודי עם. העניין הוא שאם ניחנת בכושר רטורי מרשים הסיכוי לזכות בסטוץ במקומות שאפשר לשמוע אותך יעלה בצורה משמעותית. בבני עקיבא זה לא יעבוד ולימניות יש נטיה לשאלות מפתיעות ובכלל הן לא תמיד זורמות. במועדונים ובארים לא ישמעו אותך אבל  במפגשי השמאל זה עובד- ועוד איך. אין כמו להבריז לכיוון החדרים מערב של סמינר קיצי ודביק בנושא אדמות דיר-חרטטא.חלק מהמאמינים אימצו בהתלהבות את הפרקטיקה למרות  זילותו של הנראטיב שמחייב את הנוכחים להסתובב בסבר פנים רציני.  למרבה הצער הפגנת הרצון לדו קיום בחדרים לא מתאפשרת עם מוסלמיות, רק עם מוסלמים. נכון לארבעים השנים האחרונות.  בעזרת האל זה ישתנה, אינשאללה.

הדיבר השנים  עשר.
בשלב זה מצטרפים התופים והזרקור סורק בחשיכה אחר הדיבר אחרון, הסמוי. על הדיבר הטילו כוהני הדת כישוף- להתענות בסתר מאחורי מסך ציבורי ענק ולכן הוא יפתיע ובגדול. הדיבר הזה יהמם חלק מהמאמינים החדשים כי למרות השמועות שטוענות שמסתתר שם שד, מדובר בעצם בגברת. פגשתם בה במחזות מפורסמים מתקופות אחרות, מדאם גזענות. הכוהנים מחזיקים בה באפילה ומצביעים עליה בזעם קנאי כשהיא נמלטת להופיע במקומות אחרים. מדאם גזענות נערצת עליהם מכל הדיברות. חיית פרא אמיתית. לו רק תצא לחופשי מאחיזת הכהנים מנטרת "שתי מדינות לשני עמים" תתפוגג ושנאת הגזע האחר תתגלה.

בשמאל לא רואים ערבים, הם מדמיינים דמויות (ראה דיבר שמיני). אנשי שמאל לא שומעים ערבית, הם מדמיינים את המשמעות. אנשי שמאל לא יודעים מה כתוב בקוראן, ולא את פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית. הם לא מבינים עד כמה היה העבר מפואר ואת תחושת האפסיות הנוכחית. הם לא מבינים את הצורך בסיפורים והמשמעות השונה של סוגי השתיקות. ברגע שחצו את שערי הבידול והניתוק שנאת הגזע מונעת מהם להבין, להכיר. הרומנטיקה והאמונה בוראות עבורם עולם ומלואו.

כשמאמין נפגש עם ערבי לעולם המבט יהיה מתנשא או מושפל, משקף נדנדה בלתי פוסקת של תחושות עליונות ואשמה. במפגש תמיד יגלה חוסר הבנה שתוביל ליציאות חפוזות מעולם המציאות המבלבל לעולם האמונה המוכר והבטוח. וזה קורה להם רק עם אנשים ששייכים לגזע הערבי. המדאם לא מבקרת במפגשי המאמינים עם 'נאורים' בהירים מאירופה.

רוב מאמיני השמאל הם גזענים שלא יכולים להביט לערבי במבט בגובה העיניים-כמו שבני אדם צריכים לנהוג אחד בשני. הם לא רוצים לחיות איתם כשכנים, נרתעים מלצרף אותם כשותפים לעסק, נמנעים מלהתחתן אתם ולא מסוגלים להתנהג אליהם כמו לאדם אחר שאינו ערבי. הגזענות מתחילה אצל המאמינים במקום שהליהוג הצדקני נאלם דום. כשהשקט משתרר ומתקרבים לעניינים שבלב.

 

כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “שנים עשר הדיברות של השמאל

  1. פוסט חשוב מאד.

    מומלץ לכל איש שמאל 🙂

  2. הנה, אפילו קיבלת קישור מהבלוג-רול שלי.
    לאות הערכה על החשיבה האחרת 🙂

  3. כתוב נהדר ומצליח בעצם להסוות את הבהלה שאתה, ששם על ראשך אמצעי מניעה בינך לבין אלוהים, חש ומרגיש איך מאהלי המחאה הולכים וחותכים לך את הצינורות שבאמצעותם אתה חולב את העטינים של המדינה. מה יהיה ? יותר אי אפשר יהיה לינוק חופשי-חודשי מהעטינים וגם להמשיך לגבות 'תג מחיר' מכל העולם ואישתו. עוצו עיצה ותופר. כל כך הרבה מלל מבריק בכדי לכסות פחד. כמעט כמו לשרוק בחושך שלא ידעו שאתה מפחד. אפשר לשחרר יונים ואפשר להפריחן. אתה מפריח יונים לתפארת מדינת ישראל ביתנו. עלה והצלח.

  4. תודה על המחמאות דודו.
    בניגוד לפזרני המלל הצווחני וחסר הפשר שמנסים בעקיפין להכניס מסרים ולקבע אקסיומות הזויות במימון הקרן החדשה לישראל אני כותב את מה שאני חושב בשפה שהקופסא על ראשו של הקורא יכולה לתהלך בקלות.

    נראה לי שאפילו כתבן כמוך מבין שאת הזמן וכישרון הכתיבה שלי (לעומת הילדים שמקלידים דוברות בשקל תשעים לתגובה) אין הרבה גופים שיכולים לממן. אני מקווה שתקבל העלאה בקרוב כי לפי מה שאני יודע שוק הכותבים בשכר נמצא ברוויה מסויימת בשנתיים האחרונות.

    נ.ב.
    לגבי שחרור יונים- תהית פעם מה קורה אחרי שהיונים משתחררות ?

    • לזה אתה קורא כישרון כתיבה? "מרדני ההארד-קור של דת השמאל על מטיפיהם מקבלים כסף שמגיע ממדינות זרות בעלות שיקולים לא ציוניים בעליל". אם אתה בן 17 אז אני מסכים איתך שאתה כישרוני. מעבר לזה, לא כישרוני, רק חסר מודעות עצמית.

      • אם הטוקבקיסטים של הקרן לישראל חדשה שממלמלים אוטומטית "זה בגלל הכיבוש" עדיפים בעיניך, יועיל כבודו לקחת את ישבנו הנופח מודעות טהורה ולהעבירו יחד עם בעליו למקום של כבוד.

  5. שחרור יונים זה אכן השם הנכון – הפלצות חסרות פואנטה. הטקסט עצמו, מבלי להיכנס לעובי הקורה ולתוכן עצמו (למשל "פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית" פחחח), הטקסט כל כך אינפנטילי ושחור-לבן שזה מגחיך שאתה צוחק על "השמאל" (כולו? חלקו? זה שאוהב את עוז או זה שמפגין בבילעין? דומה כי בשל ההכללה האינפנטילית כל ה"שמאל" נראה לך אותו הדבר), כאילו הוא מכליל ועם הראש בקיר.

    הטקסט הזה יותר מכל הזכיר לי את המניפסט האומלל של ה"שמאל הלאומי" – "שמאלנים טובים, מתנחלים משיחיסטים" ושלום על ישראל.

    • כל כך אופייני ראובן .
      התגובה לביקורת לעולם תתמקד בהתייחסות למסגרת או בקיר ולא בתמונה עצמה.
      אכן הוכחת השתייכות לנאורים.

  6. חשבתי שתמצא בזה עניין זה אני "עובר אורח" ותעביר הלאה.
    זה חומסקי מתרעיין באל ג'זירה. טירוף מוחלט. וזה מורה דרך לעולם הנאור. גמר חתימה טובה
    NC: For the United States, that's fine, they don't want an outcome either. If the US and Israel wanted to assist the rebels – which they do not – they can do it, even without military intervention.

    For example, if Israel were to mobilise forces on the Golan Heights (of course, it's the Syrian Golan Heights, but by now the world more or less tolerates or accepts Israel's illegal occupation), If they would just do that, It would compel Assad to move forces to the south, which would relieve pressure against the rebels. But there's no hint even of that. They're also not giving humanitarian aid to the huge number of suffering refugees, not doing all kinds of simple things that they could do.

חשבת על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s