שנים עשר הדיברות של השמאל

חופש לבחור

חופש לבחור

את השביל שמקיף את דיברות האמונה המכונה בציבור הרחב 'השמאל' צריך להתחיל מנקודת המוצא, משער הניתוק והבידול. המעבר בשער משחרר את הנאור הנולד מכבלים מכבידים  ולרגע נדמה שהוא חווה תחושה של חופש משוחרר. "אני לא יהודי מסורתי ולא מאמין באלוהים, אנ'לא טס לנופשונים בטורקיה, לא קונה איתם בשופרסל ולא בחרתי להיות חלק מהזרם ההיסטורי שלהם. אני פשוט לא הם."

'ההם' לצורך העניין, הם חובשי כיפה או ההם שמעבר לקו הירוק- או סתם כאלה שלא חושבים להצביע למפלגות שמאל מסיבות ציוניות והגיון בריא. הקו הירוק הוא קודש הקודשים של השמאל. פולחן טריטוריאלי ואמונה עממית מושרשת. מישהו אמר וככה זה, אף איש שמאל אינטליגנטי ככל שיהיה לא יכול להסביר מדוע שלום עם הערבים יקרה דווקא בגבולות 67' ולא בגבולות 47' או 37'. הקיבעון לגבי קו הגבול מרמז על התחושה שעולה מהמפגש הראשון עם דיברות הדת.

הדיבר הראשון -אשמה

אין מה לפרש כאן, זה שוב היהודים שאשמים בסבל של אחרים.  גם כשאחרים נוהגים בצורה לא אנושית האשמה תתמקד ביהודי שיצר מצב שהביא את קורבן לפעול באופן איום ונורא.  לרוב האשמה מוגשת קרירה בליווי התרסה: אם אתם לא מזדהים עם האשמה סימן שמשהו מוסרית לא בסדר אתכם. טיפוח האשמה כרגש הכרחי לביסוס השאיפה התמידית לריצוי.

הדיבר השני -התנצלות והתרפסות

מנהג הפגנת התרפסות כלפי העולם הערבי והמערבי כפושע שנתפס בפעם המי יודע כמה. סוג של 'סלחו לנו אומות נאורות על תרבותנו הקלוקלת והאלימה ועל רמת המוסר הנמוכה הפושה בקרב הצבא והנהגת המדינה'.

המאמינים נוהגים להתחרות ביניהם בביטוי בוז שונים לסמלי המדינה והדת. אמנם אף ערבי לא יעז להציג קריקטורה של מוחמד אבל זה לא מפריע לאף אחד מלהתרפס בפניו. הפגנת הבוז הוותיקה והנחשבת ביותר היא הסירוב לשרת בצבא. הסירוב לשרת בצבא שנועד להגן על בני כל העדות והגזעים בישראל משמש כתג זיהוי ומעיד על השתייכות.

הדיבר השלישי -הנאורות העליונה

מאמין טיפוסי בדת השמאל משוכנע שעמדותיו וידיעותיו את קורות הסכסוך הערבי ישראלי 'נכונות', מוסריות ומתקדמות יותר מכל תפיסה אחרת אפילו אם לא קרא ספר רציני אחד בנושא. האמונה והשכנוע העצמי בעליונות הנובעת מההשתייכות לכת שחבריה סיגלו ארשת פנים ושיח ידעני ואינטלקטואלי לא רק שמשפרת את דימויו העצמי – אלא מונעת ממנו ללמוד עובדות חדשות וחוכמות עתיקות.  אי אפשר להוסיף דעת לראשו שכבר מלא ידע וחוכמה וכל עוד הוא מאמין באנטי דת, אנטי מסורת ואנטי לאומיות הריהו מחוסן מתלאות המציאות והממצאים כאחרון המשיחיים.

הדיבר הרביעי -אישור חיצוני

הכמיהה לליטוף ומבט מבין שלא מבני העם המחורפן שבמקרה המאמין נולד לתוכו. אם אנגלי או צרפתי או כל מערבי ואירופאי סבורים ש'יזראל איז נו גוד' זה בוודאי מוסרי יותר למרות שאותן אומות במהלך ההיסטוריה ועד היום ממשיכות בהתנהגות פושעת כלפי עמים וילידים ביבשות שונות. כאמור, אין חשש שהמאמין יידרדר עד כדי בדיקת  מניעי מעניקי הליטופים. הדיבר השלישי מונע ממנו לקלוט מידע חדש. ובינינו, Morality נשמע יותר מתקדם ממוסר.

הדיבר החמישי -תיוג חברתי

אם יש לך כיפה ואתה נוהג לשבח מישהו שמזוהה כאיש ימין, הסיכוי שלך לעבוד באחת ממערכות התקשורת המובילות בישראל בהשוואה לממושקפת שסוגדת לעמוס עוז ומפגינה בבילעין בימי שישי די קלוש. לא נכנס לשמות כי לא צריך דוגמאות ואפשר למצוא שפע של ממצאים בנדון. קיימות עוד חברות, דתות וקהילות שאסור להגיד בהם שאתה חושב אחרת. העצוב, שמאמיני השמאל משוכנעים בכל ליבם שקיימת בדת שלהם מידה עודפת של סובלנות ופלורליזם. התיוג הנאור מבדיל בין עמית לאוייב ומונע חלחול של גורמים אחרים למעוזות הכוח וההשפעה.

הדיבר השישי -העלאת קרנו של הנראטיב הקדוש.

אני נוטה להעריך אנשים שעושים דברים בתשוקה יוקדת אך אני חושש שבמקרה הנראטיב הערבי, גובה הלהבות שיבש לחלוטין את דעתו של מושא התשוקה בעצמו. כמות המחקרים, הסרטים הדוקומנטריים, ערבי העיון, הכינוסים והמאמרים המוקדשים לנראטיב שקרמו עור וגידים במוחם של דוברי עברית גבוה בעשרות מונים מאלה הדוברים ערבית כשפת אם. במילים אחרות, מי שמוביל ומבסס את הנראטיב הערבי כאמת שאין בילתה הם יהודים וישראלים- בארץ ובחו"ל, בארגונים אזוטריים ובעלי השפעה ותתפלאו, אפילו באינטרנט. אומנם חלק מכוהני השמאל עושים זאת בשכר אבל מי אנחנו  שנשפוט את רמת השקיפות או האינטגריטי של דתות אחרות.  מיותר לציין שהנראטיב הערבי הקדוש לעולם לא ישמש את המאמינים כנושא לבדיחות. טאבו זה טאבו. מלחמת השחרור פאסה, מעתה אמור כיבוש וכיבוש וכל המרבה הרי זה משובח.

הדיבר השביעי -בוז למציאות אובייקטיבית

לא משנה מה קרה מה היו הנסיבות ובאיזה היקף. הנתונים יועברו לדיבר הראשון ולעולם לא יחלחלו מעבר לשלישי. אין טעם להביא מספרים, לנקוב בתאריכים, לצטט פרוטוקולים של ישיבות והחלטות או להביא תמונות מדממות לאחר ביטויי חיבה של שכנינו. שום טענה לא תעלה בדל של ספק בליבו של איש שמאל. הנראטיב קדוש ואנחנו אשמים ואחראים לסבל הפלסטיני ומכאן ההבנה והסימפטיה שבין השורות למעשי הטרור הגזענות והשנאה.  אנשי אמונה אמיתיים, אי אפשר לבלבל אותם עם כלום. מאות מליוני הדולרים, משאבי השכל, הזמן וחיי אדם שהוקדשו לרכישת נשק, הכשרת טרוריסטים כדי לפגוע  ביהודים במקום לעזור לפלסטינים להשתקם לא יצליחו להעלות סימן שאלה אחד. כשמדובר על אדיקות – אין למאמינים האלה מתחרים.

הדיבר השמיני -רומנטיקה

כמעט ואין מאמין מהשמאל שאינו משתמש במינונים אסורים מהרגש הזה. הסבא הפלאח התמים וטוב הלב עם הפנים חרושות הקמטים כשנכדו לצידו נוהג בכרכרה רתומה לחמור בדרך חזרה ממסיק זיתים על רקע השקיעה האדומה בהרי שכם. המאמינים מעדיפים את מחוזות הרומנטיקה מאשר להגניב מבט לצללים שמכסים את חצרות השכנים. אין זכויות אדם, אין מעמד אישה, הומואים נרדפים ואין משפט צדק. מינוני השוחד, הגאווה הקטלנית, האלימות במשפחה וברחוב ומינון האגדות והטאבויים עלולים לחרפן כל ילד נורמלי. הרומנטיקה קצת נפגעה מאז שהסוס הוחלף בארבעה גלגלים, אור אולטרא סגול, מגנזיום מכפר סבא  ורמקולים אימתניים אבל אל חשש. הדיבר השנים עשר יסביר לך מדוע כל אלו לא יפחיתו במאומה מהרומנטיקה שאחזה במאמינים. כאפיה זה סקסי.

הדיבר התשיעי -מרדנות

פעם לבשו עם זה ג'ינס, ניגנו סביב מדורות ונאמו בלהט על אידיאולוגיה. הבוז לשלטון והסיסטם נחגג בערבי מחתרת לצלילי ג'אז ודוברים מגודלי שיער העלו תהיות שהדהדו בפעם הראשונה מבעד למסכי העשן המתוק. אי אפשר שלא לחבב מרדנות ובמיוחד כזו שמציעה משהו טוב יותר אבל מדור הג'ינס האידיאולוגי והמיתולוגי לא נשאר דבר וחבל. מדובר על חבר'ה שנלחמו למען האלטרנטיבה וחלקם אכן הקים בעבודה קשה יישובים ופרוייקטים אחרים. מרדני הדת האתאיסטית על מטיפיהם שמקבלים תשלום מממשלות זרות המונעות משיקולים לא ציוניים מכויילים למרדנות לייט. אין למרדן שמשתף את גורו השמאל התורן בפייסבוק טיפת הארד-קור כי אף אחד עוד לא מת מהקלדה. מעטים מהם החזיקו אי פעם טוריה והתווכחו עם סלעים בשמש. מרידה בסופו של דבר נועדה ליצור משהו חדש כי אין טעם להחריב את הקיים כשאין אלטרנטיבה עדיפה.

הדיבר העשירי -זהותו המגניבה של לוחם השלום

העדר סיבות והגיון פרקטי לא גורעים מתחושת הזהות שממלאת את חייו של המאמין שהביא לחברים מג'נין שק קמח באוטובוס מת"א (למרות שבאונר"א המלאי כבר מעלה עובש). ההשתייכות החברתית חוסכת למאמין עקמת מספת הפסיכולוג למרות שהדת שבחר עוסקת באינספור מיזמים ומעשים נטולי תועלת למסכן שעבורו הוא נלחם. עיקר הפעילות האמונית מתרכזת ברובד הנראה וההצהרתי שיוצקת זהות וערך לחייו של לוחם השלום.

כדי להסתיר את החידלון והתועלת ההומאנית האפסית שמעשיהם מביאים, נוקטים המאמינים בסממנים חיצוניים המגבילים את החברים ובמיוחד את המאמינות הזוטרות בכללי התייפות וקוד לבוש תואם. לא פעם הפשטות החלוצית-ערבית גולשת לאופנת "מוזנח זה טבעי" כדי לשוות למאמין מראה מיוחד שבעתיים. דבר שמעלה בפני המסכן שלעזרתו נחלצו תסכול ותהיות אופרטיביות אבל כאמור, כל עוד המאמין מגניב זה לא משנה שהערבי נשאר עם בעיותיו.

הדיבר האחד עשר-הזדמנויות לסקס

כמניע, החיפוש די תקין ובניגוד לשאר הדיברות אפילו הגיוני. יש שמחפשים בברים ומועדונים, אחרים מחפשים פרטנר באינטרנט, במטקות וריקודי עם. אבל אם ניחנת בכושר רטורי מרשים, הסיכוי לסטוץ בכינוס עיוני של הכת, עולה בצורה משמעותית. בבני עקיבא זה לא יעבוד ולימניות יש נטיה לשאלות מפתיעות והן לא תמיד זורמות. במפגשי השמאל לנואם המוכשר יש בהחלט סיבה להגיע. אין כמו להבריז לכיוון החדרים מערב של סמינר קייצי ודביק בנושא נישול אדמות דיר-חרטטא. כך שחלק מהמאמינים, בעיקר אלא שתשושים מהעלאת הגירה השלומאית מעדיף לוותר על האמונה ולעבור למנה העיקרית. למרבה הצער, הביטוי העתיק לדו קיום בחדרים לא מתאפשר עם מוסלמיות, רק עם המוסלמים שבחבורה.

הדיבר השנים  עשר (שעליו אסור לדבר)
בדיבר זה מצטרפים התופים והזרקור סורק בחשיכה אחר הדיבר אחרון, הסמוי מהעין. על הדיבר הטילו כוהני הדת כישוף- להתענות בסתר מאחורי מסך ציבורי ענק ולכן הוא תמיד שם אך נסתר. הופעת הדיבר מהממת בכל פעם את המאמינים כי למרות השמועות שטוענות שמסתתר שם שד, מדובר בעצם בגברת. פגשתם בה במחזות מפורסמים ונאומים חוצבי להבות. קבלו אותה במחיאות כפיים- מדאם גזענות!

הכוהנים מחזיקים בה באפילה ומצביעים עליה בזעם קנאי כשהיא נמלטת להופיע במקומות אחרים. מדאם גזענות הנערצת, חיית פרא אמיתית. לו רק תצא לחופשי מאחיזת הכהנים, האמת מאחורי מנטרת "שתי מדינות לשני עמים" ושנאת הגזע האחר תתגלה. הגזענות היא הדיבר שעליו אסור לדבר.

בשמאל לא רואים ערבים, הם מדמיינים דמויות (ראה דיבר שמיני). אנשי שמאל לא שומעים ערבית, הם מדמיינים את הסיבות ומשמעות הדברים. אנשי שמאל לא יודעים מה כתוב בקוראן, ולא את פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית. הם לא מבינים את משמעות העבר האימפריאליסטי המפואר לעומת תחושת האפסיות הנוכחית. הם לא מבינים את הצורך בסיפורים, את ההסכמה שבשתיקות וההסכמה המילולית שמנימוס. ברגע שחצו את שערי הבידול והניתוק שנאת הגזע מונעת מהם להבין, להכיר. זהותם מתוקף השתייכותם והאמונה בדרכם בוראות עבורם עולם ומלואו.

כשמאמין נפגש עם ערבי לעולם המבט יהיה מתנשא או מושפל, משקף נדנדה בלתי פוסקת של תחושות עליונות מול רגשות אשמה ותפיסות קדומות. במפגשים מתגלעים במהרה אי הסכמות, הבנה לקויה וציפיות שיתרסקו לנוכח הפערים בין האמונה למושא וזה קורה להם רק במפגש עם בני הגזע הערבי. המדאם לא מבקרת במפגשי המאמינים עם 'נאורים' בהירים מאירופה ולא עם סינים מאפריקה.

רוב מאמיני השמאל הם גזענים שלא יכולים להביט לערבי במבט בגובה העיניים-כמו שבני אדם צריכים לנהוג אחד בשני. הם לא רוצים לחיות איתם כשכנים, נרתעים מלצרף אותם כשותפים לעסק, נמנעים מלהתחתן אתם ולא מסוגלים להתנהג אליהם כמו לאדם אחר שאינו ערבי. הגזענות מתחילה אצל המאמינים במקום שהליהוג הצדקני נאלם דום. כשהשקט משתרר ומתקרבים לעניינים שבלב.

 

כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.

מודעות פרסומת

11 מחשבות על “שנים עשר הדיברות של השמאל

  1. פוסט חשוב מאד.

    מומלץ לכל איש שמאל 🙂

  2. הנה, אפילו קיבלת קישור מהבלוג-רול שלי.
    לאות הערכה על החשיבה האחרת 🙂

  3. כתוב נהדר ומצליח בעצם להסוות את הבהלה שאתה, ששם על ראשך אמצעי מניעה בינך לבין אלוהים, חש ומרגיש איך מאהלי המחאה הולכים וחותכים לך את הצינורות שבאמצעותם אתה חולב את העטינים של המדינה. מה יהיה ? יותר אי אפשר יהיה לינוק חופשי-חודשי מהעטינים וגם להמשיך לגבות 'תג מחיר' מכל העולם ואישתו. עוצו עיצה ותופר. כל כך הרבה מלל מבריק בכדי לכסות פחד. כמעט כמו לשרוק בחושך שלא ידעו שאתה מפחד. אפשר לשחרר יונים ואפשר להפריחן. אתה מפריח יונים לתפארת מדינת ישראל ביתנו. עלה והצלח.

  4. תודה על המחמאות דודו.
    בניגוד לפזרני המלל הצווחני וחסר הפשר שמנסים בעקיפין להכניס מסרים ולקבע אקסיומות הזויות במימון הקרן החדשה לישראל אני כותב את מה שאני חושב בשפה שהקופסא על ראשו של הקורא יכולה לתהלך בקלות.

    נראה לי שאפילו כתבן כמוך מבין שאת הזמן וכישרון הכתיבה שלי (לעומת הילדים שמקלידים דוברות בשקל תשעים לתגובה) אין הרבה גופים שיכולים לממן. אני מקווה שתקבל העלאה בקרוב כי לפי מה שאני יודע שוק הכותבים בשכר נמצא ברוויה מסויימת בשנתיים האחרונות.

    נ.ב.
    לגבי שחרור יונים- תהית פעם מה קורה אחרי שהיונים משתחררות ?

    • לזה אתה קורא כישרון כתיבה? "מרדני ההארד-קור של דת השמאל על מטיפיהם מקבלים כסף שמגיע ממדינות זרות בעלות שיקולים לא ציוניים בעליל". אם אתה בן 17 אז אני מסכים איתך שאתה כישרוני. מעבר לזה, לא כישרוני, רק חסר מודעות עצמית.

      • אם הטוקבקיסטים של הקרן לישראל חדשה שממלמלים אוטומטית "זה בגלל הכיבוש" עדיפים בעיניך, יועיל כבודו לקחת את ישבנו הנופח מודעות טהורה ולהעבירו יחד עם בעליו למקום של כבוד.

  5. שחרור יונים זה אכן השם הנכון – הפלצות חסרות פואנטה. הטקסט עצמו, מבלי להיכנס לעובי הקורה ולתוכן עצמו (למשל "פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית" פחחח), הטקסט כל כך אינפנטילי ושחור-לבן שזה מגחיך שאתה צוחק על "השמאל" (כולו? חלקו? זה שאוהב את עוז או זה שמפגין בבילעין? דומה כי בשל ההכללה האינפנטילית כל ה"שמאל" נראה לך אותו הדבר), כאילו הוא מכליל ועם הראש בקיר.

    הטקסט הזה יותר מכל הזכיר לי את המניפסט האומלל של ה"שמאל הלאומי" – "שמאלנים טובים, מתנחלים משיחיסטים" ושלום על ישראל.

    • כל כך אופייני ראובן .
      התגובה לביקורת לעולם תתמקד בהתייחסות למסגרת או בקיר ולא בתמונה עצמה.
      אכן הוכחת השתייכות לנאורים.

  6. חשבתי שתמצא בזה עניין זה אני "עובר אורח" ותעביר הלאה.
    זה חומסקי מתרעיין באל ג'זירה. טירוף מוחלט. וזה מורה דרך לעולם הנאור. גמר חתימה טובה
    NC: For the United States, that's fine, they don't want an outcome either. If the US and Israel wanted to assist the rebels – which they do not – they can do it, even without military intervention.

    For example, if Israel were to mobilise forces on the Golan Heights (of course, it's the Syrian Golan Heights, but by now the world more or less tolerates or accepts Israel's illegal occupation), If they would just do that, It would compel Assad to move forces to the south, which would relieve pressure against the rebels. But there's no hint even of that. They're also not giving humanitarian aid to the huge number of suffering refugees, not doing all kinds of simple things that they could do.

חשבת על זה?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s