הריקוד של אקסקולוניה היפה (אגדת ילדים)

 צעדים בחוף

באזור פראי ומרוחק התקיימה לפני שנים רבות ממלכה ושמה אקסקולוניה. אקסקולוניה התקיימה בחיבור שלושת היבשות, בין הים הדרומי לים המרכזי בשטח שבין המדבר הצחיח לאזור הפורה. אבותיהם של האקסקולונים היו הראשונים שהחזיקו באמונה שבמרכזה בורא בלתי נראה והפנו עורף לעבודת אלילים וסגידה לפסלים.

לאחר מאות שנים צמחו שתי דתות דורסניות שהתפתחו על בסיס האמונה האקסקלונית ומאמיניהם פלשו לאקסקולוניה והקימו בה מרכזי פולחן וסמלי שלטון. בגלל חשיבותם של מרכזי הפולחן והדרכים שחיברו בין היבשות, סבלה אקסקולוניה מכיבושים חוזרים ונשנים לאורך ההיסטוריה. למרות המלחמות והעובדה שרובם היגר או גורש על ידי עמים וממלכות שונות נשארו חלק מהאקסקולונים לחיות בארצם עד תקופת הצדק.

פולשים רבים רצו להחזיק בעיר הקדושה ובאתרי פולחן שהוזכרו בספר העתיק. הזרים הכירו את הספר ואת הברית שכרת הבורא עם האקסקולונים ואלפי שנים לאחר שנכתב המשיכו להרוג ולרדות בהם בקנאה יוקדת. רדיפות התרחשו בתקופות שונות בכל עם שבתוכו חיו למרות שבניגוד לשתי דתות הדורסניות לא ביקשו האקסקולונים לשנות את דתו של אף אחד מעולם.

לאחר תקופה ממושכת של רדיפות וניסיון למחוק את הגזע האקסקולוני, הצליחו האקסקולונים שנותרו להתאגד מארצות שונות ולשוב לאקסקולוניה. הימים היו ימי דעיכתה של הממלכה הפולשת האחרונה שמאמיניה השתייכו לדת הדורסנית הראשונה והאקסקולונים מיהרו לנצל את ההזדמנות והצליחו להקים מדינה זעירה על פיסת אדמה קטנטנה ושוממה שהיתה פעם חלק מממלכת אסקולוניה.

ברחבי המדינה הוקמו יישובים ובעבודה קשה הפכו אדמות פראיות לגנים פורחים. האקסקולונים בעצמם לא האמינו שחלומם לחיות חופשיים מרדיפות בארצם האהובה התגשם. שטחה של המדינה הצעירה התפרש על עשירית ממלכתם הקדומה שגבולותיה תוארו בספר העתיק אך לאקסקולונים הגודל לא שינה דבר. חלומם לחיות בחופשיות וביטחון נבנה לנגד עיניהם המשתאות של אומות העולם.

במהרה פרצה מלחמה ולאחר נסיון השמדה נוסף שבו לקחו חלק כל שכניהם החריבנים, גדל שטחה לכדי רבע מגודלה של אקסקולוניה הקדומה. חשוב לציין שלצד האקסקולונים שהחיו את שפתם העתיקה והקימו בשטחה הזעיר דמוקרטיה משגשגת בזמן קצר, חי באקסקולוניה מיעוט חריבני שהגיע לאזור עם מסעות הכיבוש של ממלכת אלחריבנה ואחרות והמשיך לחיות בינהם. חלקם אפילו השתתף בניסיון ההשמדה האחרון מצד החריבנים אך האקסקולונים מחלו על עברם הצהירו ונשבעו לאפשר להם לחיות ביניהם כאזרחים מהמניין.

ממלכת אלחריבנה הגדולה שירתה את הדת הדורסנית המאוחרת, התפצלה ונכנעה לממלכת אוטמריה ואחרי זמן קצר התפרקה לחלוטין. כל מה שנשאר מעברה המפואר של אלחריבנה היה עשרות דיקטטורות נחשלות שהקיפו את אקסקולוניה והשתרעו על שטחים עצומים בשתי יבשות. הדיקטטורות שהיו חלק מממלכת אלחריבנה ניסו להשמיד את אקסקולוניה פעמים נוספות ללא הצלחה אך שנאתם לא שכחה והם המשיכו להתחמש וללמד את ילדיהם עד כמה מתועבים ואיומים האקסקולונים, בדיוק כפי שעשו אבות אבותיהם. למעשה חלק מהחריבנים ידע שהאקסקלונים אינם איומים. הם  הכירו היטב את האקסקולונים שחיו ביניהם בממלכת אלחריבנה כמיעוט נרדף אך העדיפו להלחם מאשר לכרות עימם שלום. הוויתור לאקסקולונים שהיו חלשים במשך מאות שנים נתפס כצעד משפיל מדי עבור גאוותם החריבנית.

המיעוט החריבני באקסקולוניה והעם החריבני בדיקטטורות האיומות המשיך לחלום על ממלכת אלחריבנה וימי גדולתה. הם רצו לכבוש חזרה את אקסקולוניה ואת העולם כולו ובמיוחד לנקום בבני הדת הדורסנית הראשונה וגאול את גאוותם שנפגעה בידי קומץ אקסקולונים נחושים. בפעולות אלימות ומזוויעות נגד אזרחי אקסקולוניה שגבלו בשטחיהם הם ניסו להחיות את זכר אלחריבנה הגדולה לקול תרועות ההמונים.

בסמוך לתקופת הצדק, ירו החריבנים מהדיקטטורות הסמוכות פגזים וטילים כדי למרר את חיי תושבי אקסקולוניה ככל שניתן. למעשה החריבנים מעולם לא פסקו לתקוף אזרחים אקסקולונים. אף לאחר הסכמי שלום ו'תקופות' רגיעה בחרו להמשיך באלימות חייתית דרך כנופיות הרג שאת מתיהם היללו והעלו לרמת קדושה חריבנית.

מדי פעם הצבא האקסקולוני היה תוקף את ריכוזי הארגונים בחזרה אך לרוב ספגו האקסקולונים את ההתקפות הרצחניות והטילים ללא מענה. הצבא האקסקולוני שידע להשתמש היטב בכוחו העדיף להמנע מלסכן אזרחים חריבנים למרות שרובם ייחל ליום שבו אקסקולוניה תושמד.

באופן שלא נצפה מראש על ידי אף מומחה אקסקולוני לתרבות החריבנית, החלה בשלב מסויים תנועה של רבבות מהגרים מהדיקטטורות שהיו פעם חלק מאלחריבנה המפוארת (שהשתרעה על מספר יבשות) לזרום לתוך גבולות אקסקולוניה. המהגרים שבחלקם היו אומללים עקב תסבוכות פנים-חריבניות, הסתננו דרך ארץ חריבנית "ידידותית" הגובלת לאקסקולוניה. הם התיישבו בערי הדמוקרטיה הקטנה בשכנות לאקסקולונים עניים והתפרסו מעבודות דחק שהיו בעבר מטה לחמם של אקסקולונים בני המעמד הנמוך.

אז, עוד לא היה ברור מדוע הגיעו דווקא למדינת אקסקולוניה שהיתה מרוחקת ממולדתם אלפי קילומטרים. חלקם הגיע בטיסות דרך ארצות אחרות, חלק בתחבורה יבשתית וכולם סיכנו את חייהם ושילמו סכומי עתק במונחים חריבנים למבריחים רק כדי לעבור את הגבול לאקסקולוניה.

חלק מהאקסקולונים סבר שהסיבה ברורה. אקסקולוניה היתה עשירה יותר והדמוקרטיה היחידה באזור שבה לא רדפו אנשים בשל נטיותיהם המיניות, דתם או מוצאם ודגלה באמת בחופש וחירות לכל. כך לדוגמא, למרות האיבה ההדדית, איפשרו האקסקולונים למיעוט החריבני שחי בתוכם להשמיע את חלום הנקמה החריבני שלהם בכל מקום ולבחור את נציגיהם לבית הנבחרים האקסקולוני. נציגים שניצלו את מעמדם הציבורי לקריאות תמיכה בארגוני ההרג והאלימות החריבנית. לכן, עבור רוב האקסקולונים נראתה תנועת המהגרים מהארצות המרוחקות כעובדת חיים פשוטה- הם באו כדי להתפרנס ולהימלט מהחיים האיומים בדיקטטורות החריבניות.

באותן שנים שקדמו לתקופת הצדק, הוקמה קרן בעלת שם מסתורי שהעבירה מאות מיליוני דולרים להקמת עמותות וארגוני סיוע שונים באקסקולוניה. בתחילה הארגונים פעלו בהסתר מעיני הציבור והחלו לחזק את החלום החריבני, לעמעם את הקשר של האקסקולונים לארצם ולזלזל בחוקים מהספר העתיק. בשלב מסויים התצטרפו למסעות השטנה החריבנית והיו ביניהם שהובילו את השנאה לאקסקולונים במדינות זרות. הם תמכו ועודדו את גל ההגירה של האומללים החריבנים שהציף את ערי אקסקולוניה.

הארגונים שנטמעו כחלק מהמערכת האזרחית באקסקולוניה השתמשו בתקשורת, מערכת המשפט והחינוך -ואפילו בהכשרות מקצועיות בתוך הצבא האקסקולוני כדי להשפיע על אופייה של אקסקולוניה וניסו ככל יכולתם למנוע מהם להבין את מעשיהם. הם קראו לארגונים ופעילותיהם בשמות מתעתעים ושכרו יועצים ומומחים בינלאומיים לשליטה בתודעת המונים.

האקסקולונים שעצביהם היו מרוטים בגלל שנים גדושות במתחים הביטחוניים, הפוליטיים והכלכליים במדינתם לא הבחינו  בנעשה. הכספים שהקרן המסתורית הזרימה הגיעו מדמוקרטיות שהיו בעבר הלא רחוק חלק מאימפריות דורסניות- וחלקם אף הוסיף להחזיק בשטחים של עמים אחרים ולנצל משאבי טבע שהיו שייכים לילידי מדינות אחרות.

הבודדים מאזרחי הדמוקרטיה הזעירה שהבחינו במתרחש והעלו שאלות לגבי טיב היחסים עם אותן דמוקרטיות נותרו ללא מענה.  אקסקולוניה מצידה מעולם לא הקימה ארגונים שיקדמו אידיאולוגיה רב תרבותית בשלגיאסטה או בבלונדרטה, לא פעלה לעידוד ההגירה מכרוכיאן לפירמגה ולא מימנה פעילות פרו-בקאנית בצבא הספמקני.

אקסקולוניה לא התערבה בשאלת הבעלות על איי שטוזילוך ולא בסכסוך הדתי שהעסיק את ממלכת וורודניה או במעמדו של המיעוט הכושינרי שנרדף בעותמריה. אך למרות שלא התערבה במעשיהם 'המורכבים מבחינה מוסרית' של דמוקרטיות אחרות ולמרות שתושביה עברו ניסיונות להשמדה, מלחמות, שנים של הפגזות טילים ומעשי זוועה – יותר מכל דמוקרטיה אחרת , נרדפה דווקא מדינת האקסקולונים על ידי הדמוקרטיות של העמים והממלכות הדורסניות בשלל טיעונים מוסריים.

היו באקסקולוניה שטענו שמדובר בשנאת אקסקולונים טיפוסית לבני הדתות הדורסניות וחלק גרס שלמרות שרוב הטיעונים צדקניים ונוטים להגזמה הפעילים מונעים מאכפתיות כנה לזכויות אדם. תנועות השמאל הפוליטי ורוב אנשי הרוח והמלומדים האקסקולונים צידדו בגישה האחרונה וחלקם הוביל את מסע הרדיפה נגד מדינתם תוך התעלמות מההשלכות על קיומו של העם העתיק וגורל אקסקולוניה. בכל אותה עת, לאקסקולוני הממוצע לא היתה ידיעה מלאה לגבי כלל הפעולות, ארגוני הקש, סכומי הכספים, המהלכים האסטרטגיים והאישים המעורבים בפעילות הקרן המסתורית. רובם לא יכול היה לתפוס או להאמין שמהלך בהיקף נרחב שכזה יכול להתרחש מתחת לאפם.

חלק חש במוזרות מסויימת בהתנהלות הארגונים שנשתלו בתחומים תמימים לכאורה, אך חשש להצטייר כחשדן בעיני אחרים והתקשה להאמין שקיימת מזימה שדמויות תרבותיות וציבוריות משתתפות ולוקחות בה חלק. המומחים לתקשורת והולכת שולל שיבצו אנשי ציבור מכובדים ושופטים באירועיהם ודאגו להפקת אירועי תרבות ואומנות בנוסף לתמיכה בסרטי קולנוע פוליטיים ששירתו את הרדיפה הצדקנית.

הם שכנעו בקלות עיתונאים ,פוליטיקאים ואומנים לקבל במה אוהדת ופרסים שחלקם היה חסר ערך. היו שקיבלו שכר עבור השתתפות או הנחיית אירועים וטקסים מכובדים וחלקם קיבלו משרות, מלגות לימודים או עזרה בעניינים מסחריים שונים. המובילים שכנעו את מאזיניהם שהם שונים כי הם מורמים מוסרית משאר האקסקולונים וכך זכו לאהדה גוברת.

עיקר המאמץ  של יועצי התקשורת התמקד בהשתלטות על השיח הציבורי שהוכתב על ידי אמצעי התקשורת הגדולים של אקסקולוניה. עיתונאים שחשבו באופן שונה פוטרו מתפקידם ובעלי הדיעות המתאימות קודמו. המושכים בחוטים גייסו אקסקולונים הומוסקסואלים שמילאו בחדווה תפקידים בולטים בכלי התקשורת וסייעו לייצר מראית עין שקרית לגבי דעת הרוב של הציבור האקסקולוני שהכיל מגוון גדול של תרבויות ומתחים בסובלנות ניכרת.

מונחים כמו גאווה, פלורליזם, רב-תרבותיות, חופש ביטוי, החזרת שטחים, וכיבוש היו חלק מהקו המערכתי. מי שהעז להתבטא מחוץ לקו  הותקף בביטויי גנאי כגון הומופוב, גזען, חשוך וכו' – ולרוב בגסות חסרת מעצורים. אמנים ושדרנים בעלי דיעה שונה הוחרמו על ידי אלה שבעצמם קראו לסובלנות וקבלת האחר. התקשורת הפכה למקהלה שהשמיעה במשך שנים תו אחד מנותק מדעתם של רוב האקסקולונים.

הלחץ השוחק שבו חי האקסקולון הממוצע היה גדול מכדי שיבחין בשינוי. הדוגמות והדיעות שקידמה הקרן נפרסו בכל מקום אליו הביט, גם ברשת האינטרנט שהצטיירה כחופשית ומייצגת דעות מגוונות. הארגונים השתולים מימנו את הקמתם של מאות אתרים ושכרו פעילים כדי לפרוס גם באתרי ריכוז מידע ניטרלים את המצג השקרי.

בודדים ידעו על מעשי הקרן וזעקו על הצביעות והאבסורד במקומות שבהם לא צונזרו. אך בבליל הטוקבקים, הדיעות ותרבות השיח הרדוד שהתפתח כתוצאה מטינה הדדית בין מחנות האקסקולונים, קשה היה להבחין בדבריהם.

נדמה היה שהאקסקולונים לעולם לא יתעוררו ויבינו את הסיכון. היו כאלה ששיתפו ברשתות החברתיות אגדת ילדים שגרמה להם לחשוב באור חדש על זהותם והמקום בו הם חיים בתקווה שאחרים ואנשים נוספים ייחשפו לדברים אך חלק לא עיכל את המסר ופספס את ההזדמנות להפיץ את האגדה לחבריו.