חיית המתכת -את מי אתם מזהים ?

כדאי להקדיש 24 שניות ולקרוא, מעניין. הסבר בסוף- בגלל זכויות יוצרים מובא ציטוט חלקי מאמצע השיר:

….-גורסת, דורסת, הורסת, הודקת,
ומשווקת את זה כחופש דיבור

מוצצת ויורקת, משתמשת וזורקת
עצם לתחקירני זכות הציבור

קרנים שולטות רחוק, עיניים בכל מקום,
פה לא מפסיק ללהג

אומר מה לרצות, מה לחשוב,
מה להיות, מה לעשות ואיך להתנהג

והמונים המונים חצי אוטומטי
הלומי פטישוני כסף סמויים

רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קידמה והתפתחויות

לעבוד בלי דעת ולשרת
לשמש ולשמן את…

-חיית המתכת חיית הברזל…"

מאיר אריאל
אמן שזכה לאימוץ כמעט גורף של כוהני ומאמיני דת השמאל. זה קרה בתקופת הכוהנים של הדור הראשון (הציוני והשפוי) אבל בכל דת יש מסורת…והאימוץ נמשך.

מעניין מה היו אומרים הנאורים של היום על אחד משירי המחאה היותר נוקבים שנכתבו פה.
הלומי פטישונים כסף סמויים…עושה לי צמרמורת.
יהי זכרו ברוך.

הביאור המלא של הנראטיב הקדוש

הנראטיב הקדוש

את הנראטיב הקדוש המצפה את 12 דיברות השמאל החביב עלי קשה לפספס. הנראטיב שזור בחמישה טיעונים שמולא נאסר-א-דין על שפמו המכובד היה מפטיר לגביהם תוך כדי דרבון סוסתו הצייתנית:
"כמו לתת שרשרת קליפות בצל כמתנה, אין שום תועלת או הגיון בדבר".

לפניכם טיעוני הנראטיב ערוכים ומבוארים בפירוש מלא מן הקל אל הכבד.

1.      הם היו כאן קודם
טיעון 'הקודם' הזה,  שנשמע קצת ילדותי אבל מעורר את אנטנות המוסר בכל אדם, גוזר את הסרט ההיסטורי של ארץ ישראל, משאיר את רובו על רצפת חדר העריכה ומתמקד בפריימים משלהי התקופה הבריטית. בנראטיב הקדוש תהייה התעלמות מוחלטת מהרצף של היישוב היהודי בארץ ישראל באלפיים השנים האחרונות, עוד לפני הכיבוש המוסלמי.

2.      שליטי הארץ
מקור רוב השמות של היישובים הערביים והכפרים בפלסטין הרומית, דרום סוריה הערבית והעותמאנית, או פלסטין הבריטית שנקראת שוב 'ארץ ישראל' הם התנ"ך והשפה העברית. הוכחה שיישוב יהודי תמיד היה כאן, עד הכיבוש המוסלמי.

חלק מהיהודים התאסלמו כדי לשרוד ונשארו. חלק נדדו הלאה בעולם שבו גבולות נתפסו קצת אחרת. לאחר מכן הגיעה תקופת האימפריות עם הגזל והניצול. הנראטיב לא מכיר באפשרות שיהודים ישלטו על עם אחר. באותה נשימה ממשיכים ומהללים כוהני הנראטיב את החברות, התנאים הכלכליים וחיי הרוח שמהם נהנו היהודים תחת הכיבוש מוסלמי של עירק, ירדן, סוריה, מצרים ולבנון, -וכמובן תור הזהב בספרד.

יתכן ותתקל בהשמטה מכוונת של המיסים, הפרעות, ומהות החיים בזבל של מעמד הד'ימי -גם הטלאי הצהוב שיהודים הוכרחו לענוד תחת כיבוש ערבי מוסלמי לא יוזכר. כי לערבים יש זכות לשלוט על אדמה ואוכלוסיות אחרות וליהודים אין.  כי ככה, הם שליטי הארץ.

3.      הכמות
הפעם גוזר הנראטיב את הגירת העבודה הגדולה של ערבים לארץ ישראל בעקבות תנופת ההתיישבות היהודית והכיבוש הבריטי. למרות שכל ספרי המסע והמחקרים מהמאה ה-19 (הבריטים האלה) מצביעים על מקסימום 150,000 ערבים מקומיים, הנראטיב מאמץ מספרים אחרים.

כל מאות אלפי מהגרי העבודה ממדינות ערב, מאסיה ואפריקה, הנוודים ששיפרו אזורי מרעה ונמלטי סכסוכי החמולות משתייכים לפי הנראטיב לאותה ערימת אומללות. אין אבחנה בין אלו שבאמת חיו כאן במשך דורות ובין מי שהגיע לארץ ישראל לפני שלושה דורות בלבד. הכמות מנופחת מעבר לכל מחקר וההפרזה במספרים משמשת להגדלת היקף העוול והמסכנות.

4.      הולדתו (או עצם קיומו) של העם הפלסטיני
יכול להיות שעכשיו יש עם כזה. אבל להט הנראטיב כה צורב עד שהדבר מקשה לתפוס את העובדות. העם הזה נולד מהפניית זעם העולם הערבי כלפי השלטון הקולוניאליסטי בעת סימני ההריון הטריים של מדינת היהודים. לא נכנס לתיאור העיבור הפלסטיני עצמו, אבל האבא והאמא הם לא ממוצא פלסטיני- ולא מארץ הקודש (?More pudding love).

עזמי בשארה טען בעצמו:
"אין אומה פלסטינית, יש רק אומה ערבית".

גם הציטוט של עבדול האדי, נציג הפלסטינים בוועדת פיל:
"אין דבר כזה פלסטין. פלסטין זה שם שהציונים המציאו. הארץ הייתה מאות בשנים חלק מסוריה…הציונים המציאו את זה"

-לא יסבול את להטו של הנראטיב ויתאדה מהתמונה.

נחזור לציבור שבו עוסק הנראטיב הקדוש. אוסף חמולות ללא דגל, הימנון או הנהגה. העם הפלסטיני (אם) קיים כעם- רק בעקבות הפעילות הציונית. זה שהטיעון כנגד קיום מדינה יהודית גולש לדילמות פילוסופיות כנהוג בפרקים נבחרים ממנהרת הזמן (אם לא היתה מדינת ישראל אז לא היו פלסטינים?) מצחיק רק אנשים מסויימים.  את כוהני הנראטיב זה לא מטריד במיוחד.

הגדרתו הלא וודאית של העם הפלסטיני בראיה היסטורית היא אחת הסיבות  שכוהני הנראטיב לעולם יכנו את הסכסוך הערבי-יהודי (שקדם להקמת המדינה שלנו) בשם הסכסוך הפלסטיני- ישראלי.

5.      אזכור השם המפורש
העמוד המרכזי של הנראטיב הקדוש מרכז את לחצי המבנה ותומך בהסתרת האמת וזהות האשמים. הנראטיב מסתיר את אחריות האומה ערבית שפצחה במעשי איבה ולא קיבלה עד היום שום הצעה להסדר. האומה שממשיכה במשך דורות לחנוק בעזרת אונר"א מיעוטים במחנות פליטים. הנראטיב מצניע את תפקידם של הבריטים והצרפתים שניסו לבסס כאן קולוניות גזלניות על חשבון אוכלוסיה עניה ובורה.

לכל אלה אין שום קשר או אחריות לפליטים ולסבל הפלסטיני. כל מלחמה, פיגוע, טבח ופשע מקבלים הבנה ואמפטיה בשל הפשע שבהקמת מדינה ליהודים בלב הישימון שאכן היה כאן. גם חיסולן של הקהילות היהודיות במדינות ערב על ידי הוועד הערבי וצירופם של 900,000 איש ואישה (שישבו בארצות האסלאם עוד לפני הערבים והשלטון המוסלמי) למניין הפליטים לא נכנס בפוקוס המצומצם של עדשת הנראטיב הקדוש.

האחריות והאשמה היוקדת רובצות לפיתחנו על ראשנו וכתפינו. לכינוי עמוד זה של הנראטיב משתמשים מאמיני השמאל במונח שהפך למיתולוגי. מונח המזקק לתוכו צמד רגשות עילאיים -אשמה ותוכחה.

לכן, בספרות המוסר העניפה שיורה מסרים הנוגעים לנראטיב הקדוש תמיד נמצא את המונח "הכיבוש". הכיבוש עוזר לכוהני הנראטיב להגיע בסופו של דבר לרגע האורגזמי, לשיא הדתי ולטיעון שופע הרגש- הטחת גוש אשמה ותוכחה בפני השפוי שניצב מולם – הכיבוש.

השימוש בביטוי יצוץ כמעט בכל הסבר לתופעת טבע אזורית שסופה יהודים מדממים ותשכין סדר והסבר הגיוני ומלמד על הסיבה והמקור לדימום. בעיני מאמינים רבים, הגיית המונח "הכיבוש" בשין שורקנית מעצימה את חן הצדקנות לגבהים בלתי נתפסים. בשילוב הרמת גבות קלה היא מעידה על ייסורי נפש מזככים ודרגת אמונה מפותחת לעומת המשתמשים בביטוי "השטחים" ללא הדגשה וכלאחר יד. ואם חלילה תפלוט לידם 'יהודה ושומרון' – הם מיד יזהו אותך ככופר וזה עלול להגמר בברוגז ואפילו פרצוף לשבועיים- אדיו סנטוס- כי הכיבוש הוא נושא בנטל העיקרי והעמוד המרכזי של מבנה הנראטיב.

נקודה אחרונה להשלמת תיאור מבנה הנראטיב תעסוק בסמל שמתנוסס על ראש גנבי הדעת, דגל פלסטין.

דגל הנראטיב

הבריטים מסתבר, אחראים לא רק על יצירת מדינות וגבולות מנותקים מהקהילות שחיו על האדמות שחשקו, ובמאבקם הערמומי בעותמנאים עודדו את המרד הערבי אלא אף עיצבו לכבודו דגל. מצד אחד הצהרת בלפור ומצד שני הענקת שירותי עיצוב לעם שאלמלא האינטרסים של הוד מלכותה בארץ ישראל, בספק אם כלל היה קיים היום.

יופי נחמה הבנת את התמונה- הבריטים הם שעיצבו את הדגל עם המשולש האדום החוצה את פסי הירוק, הלבן והשחור. את הדגל שמשמש את הנראטיב הקדוש, ארגוני הטרור הרצחניים והעם הפלסטיני עד עצם היום הזה. אכן, בזכות אינספור האירועים המדממים שהתרחשו מאז ימיהם מלאי התהילה כי תרומתם וחוכמתם של אדומי החוטם לעמי האיזור לא תסולא בפז.

שנים עשר הדיברות של השמאל

החופש לבחור

התמונה באדיבות: http://www.flickr.com/photos/tontoncopt

את השביל שמקיף את דיברות האמונה המכונה בציבור הרחב 'השמאל' צריך להתחיל מנקודת המוצא, משער הניתוק והבידול. המעבר בשער משחרר את הנאור הנולד מכבלים מכבידים  ולרגע נדמה שהוא חווה תחושה של חופש משוחרר. "אני לא יהודי מסורתי ולא מאמין באלוהים, אנ'לא טס לנופשונים בטורקיה, לא קונה איתם בשופרסל ולא בחרתי להיות חלק מהזרם ההיסטורי שלהם. אני פשוט לא הם."

'ההם' לצורך העניין, הם חובשי כיפה או ההם שמעבר לקו הירוק- או סתם כאלה שלא חושבים להצביע למפלגות שמאל מסיבות ציוניות והגיון בריא. הקו הירוק הוא קודש הקודשים של השמאל. פולחן טריטוריאלי ואמונה עממית מושרשת. מישהו אמר וככה זה, אף איש שמאל אינטליגנטי ככל שיהיה לא יכול להסביר מדוע שלום עם הערבים יקרה דווקא בגבולות 67' ולא בגבולות 47' או 37'. הקיבעון לגבי קו הגבול מרמז על התחושה שעולה מהמפגש הראשון עם דיברות הדת.

הדיבר הראשון -אשמה. אין מה לפרש כאן, זה שוב היהודים שאשמים בסבל של אחרים.  גם כשאחרים נוהגים בצורה לא אנושית האשמה תתמקד ביהודי שיצר מצב שהביא את קורבן לפעול באופן איום ונורא.  לרוב האשמה מוגשת קרירה בליווי התרסה: אם אתם לא מזדהים עם האשמה סימן שמשהו מוסרית לא בסדר אתכם . טיפוח האשמה כרגש הכרחי כבסיס לפני השאיפה התמידית לריצוי.

הדיבר השני -התנצלות והתרפסות. מנהג הפגנת התרפסות כלפי העולם הערבי והמערבי כפושע שנתפס בפעם המי יודע כמה. סוג של 'סלחו לנו אומות נאורות על תרבותנו הקלוקלת והאלימה ועל רמת המוסר הנמוכה הפושה בקרב הצבא והנהגת המדינה'.

המאמינים נוהגים להתחרות ביניהם בביטוי בוז שונים לסמלי המדינה והדת. אמנם אף ערבי לא יעז להציג קריקטורה של מוחמד אבל זה לא מפריע לאף אחד מלהתרפס בפניו. הפגנת הבוז הוותיקה והנחשבת ביותר היא הסירוב לשרת בצבא. הסירוב לשרת מסמל את הדיבר הבא.

הדיבר השלישי -הנאורות. מאמין טיפוסי בדת השמאל משוכנע שעמדותיו וידיעותיו את קורות הסכסוך הערבי ישראלי 'נכונות', מוסריות ומתקדמות יותר מכל תפיסה אחרת -אפילו אם לא קרא ספר אחד בנושא. האמונה בעליונות הנובעת מההשתייכות לדת מצומצמת שחבריה לבשו ארשת ידענות אינטלקטואלית משפרת את הדימוי העצמי של המאמין אך מונעת ממנו ללמוד עובדות חדשות וחוכמות עתיקות.  אי אפשר להוסיף דעת לראשו שכבר מלא ידע וחוכמה.

הדיבר הרביעי -אישור חיצוני. הכמיהה לליטוף ומבט מבין שלא מהעם המחורפן שבמקרה המאמין נולד לתוכו. אם אנגלי או צרפתי או כל מערבי ואירופאי סבורים ש'יזראל איז נו גוד' זה בוודאי יותר נכון ממה שאנחנו הישראלים היזענים והצעקניים חושבים למרות שאותן אומות גילו במהלך ההיסטוריה ועדין ממשיכות בהתנהגות פושעת כלפי עמים וילידים בכל מיני יבשות. אך אין חשש שהמאמין יידרדר לבדיקת  מניעי מעניקי הליטופים. הדיבר השלישי מונע ממנו לקלוט מידע חדש. ובינינו, Morality נשמע יותר מתקדם ממוסר יהודי.

הדיבר החמישי -תיוג חברתי. אם יש לך כיפה ואתה נוהג לשבח את אביגדור ליברמן הסיכוי שלך לעבוד באחת ממערכות התקשורת המובילות בישראל הוא קצת נמוך בהשוואה לממושקפת שסוגדת לעמוס עוז ומפגינה בבילעין בימי שישי. לא נכנס לשמות כי לא צריך דוגמאות ואפשר למצוא שפע של ממצאים בנדון. קיימות עוד חברות, דתות וקהילות שאסור להגיד בהם שאתה חושב אחרת. ההבדל הוא שמאמיני השמאל משוכנעים בכל ליבם שקיימת בדת שלהם מידה עודפת של סובלנות ופלורליזם. התיוג הנאור מבדיל בין עמית לאוייב ומונע חלחול של גורמים אחרים למעוזות הכוח וההשפעה. מלגות קולנוע ועמותות שונות לדוגמא.

הדיבר השישי -העלאת קרנו של הנראטיב הקדוש. אני נוטה להעריך אנשים שעושים דברים בתשוקה יוקדת אך אני חושש שבמקרה הנראטיב הערבי הנוגע לסכסוך, גובה הלהבות שיבש לחלוטין את דעתו של מושא התשוקה בעצמו. כמות המחקרים, הסרטים הדוקומנטרים, ערבי העיון, הכינוסים והמאמרים המוקדשים לנראטיב שקרמו עור וגידים במוחם של דוברי עברית גבוה בעשרות מונים מאלה הדוברים ערבית כשפת אם. במילים אחרות, מי שמוביל ומבסס את הנראטיב כאמת שאין בילתה הם ישראלים- בארץ ובחו"ל, בארגונים אזוטריים ובעלי השפעה ותתפלאו, אפילו באינטרנט. אומנם חלק מכוהני השמאל עושים זאת בשכר אבל מי אנחנו  שנשפוט את רמת השקיפות או האינטגריטי של דתות אחרות.  מיותר לציין שהנראטיב הקדוש לעולם לא ישמש את המאמינים כנושא לבדיחות. טאבו זה טאבו.
מלחמת השחרור פאסה, מעתה אמור כיבוש וכיבוש וכל המרבה הרי זה משובח.

הדיבר השביעי -בוז למציאות אובייקטיבית. לא משנה מה קרה מה היו הנסיבות ובאיזה היקף. הנתונים יועברו לדיבר הראשון ולעולם לא יחלחלו מעבר. אין טעם להביא מספרים לנקוב בתאריכים לצטט פרוטוקולים של ישיבות והחלטות או להביא תמונות מדממות לאחר ביטויי חיבה של שכנינו. שום טענה לא תעלה בדל של ספק בליבו של איש שמאל. הנראטיב קדוש ואנחנו אשמים ואחראים לסבל הפלסטיני ומכאן לכל מעשי הטרור הגזענות והשנאה.  אנשי אמונה אמיתיים, אי אפשר לבלבל אותם עם כלום. מאות מליוני הדולרים, משאבי השכל, הזמן וחיי אדם שהוקדשו לרכישת נשק, הכשרת טרוריסטים כדי לפגוע  ביהודים במקום לשקם פלסטינים לא יצליחו להעלות סימן שאלה אחד. כשמדובר על אדיקות – אין למאמינים האלה מתחרים.

הדיבר השמיני -רומנטיקה. כמעט ואין מאמין מהשמאל שאינו משתמש במינונים אסורים מהרגש הזה. הסבא הפלאח התמים וטוב הלב עם הפנים חרושות הקמטים ונכדו נוהג בכרכרה רתומה לחמור בדרך חזרה ממסיק זיתים על רקע השקיעה האדומה בהרי שכם. המאמינים מעדיפים את מחוזות הרומנטיקה מאשר להגניב מבט לצללים שמכסים את חצרות השכנים. אין זכויות אדם, אין מעמד אישה ואין משפט צדק. מינוני השוחד, הגאווה הקטלנית האלימות במשפחה וברחוב ומינון האגדות והטאבויים עלולים לחרפן כל ילד נורמלי. הרומנטיקה קצת נפגעה מאז שהסוס הוחלף בארבעה גלגלים, אולטרא סגול מתחת, מגנזיום מכפר סבא  ורמקולים אימתניים אבל אל חשש. הדיבר השנים עשר יסביר לך מדוע כל אלו לא יפחיתו במאומה מהרומנטיקה שאחזה במאמינים.

הדיבר התשיעי -מרדנות. פעם לבשו עם זה ג'ינס, ניגנו סביב מדורות והעלו דיבורים לוהטים על אידיאולוגיה. הבוז לשלטון והסיסטם נחגג בערבי מחתרת לצלילי ג'אז ודוברים מגודלי שיער העלו שאלות שהדהדו בפעם הראשונה מבעד למסכי העשן המתוק. אני מחבב מרדנות ובמיוחד כזו שמציעה משהו טוב יותר אבל מדור הג'ינס האידיאולוגי והמיתולוגי לא נשאר היום דבר וחבל. מדובר על החבר'ה שנלחמו למען האלטרנטיבה שקידמו והקימו בעבודה קשה מספר יישובים בארץ. מרדני הדת הנוכחית על מטיפיהם מקבלים תשלום ממדינות זרות המונעות משיקולים לא ציוניים בעליל. יכול להיות שחלק באמת מורדים, אבל לייט. אין טיפת הארדקור במרדן שמזויין בסמארטפון נייד ופייסבוק אף אחד עוד לא מת מהקלדה ומעטים מהם החזיקו אי פעם טוריה והתווכחו עם סלעים בשמש.

הדיבר העשירי -זהות המיוחד. אם אני עושה משהו שעוזר למישהו- סימן שאני אדם מיוחד. אני מיוחד כי אני חבר ביעוט שחושב אחרת מאחרים או כי הבאתי לחברים מג'נין שק קמח (למרות שאונר"א נתקעו עם מלאי שכבר מעלה עובש). העדר סיבות והגיון פרקטי לא גורע מתחושת המשמעות והאדרת הזהות שממלאים את חייו של המאמין. תחושת הזהות וההשתייכות חוסכת למאמין את העקמת שהיה מקבל מספת הפסיכולוג המיותרת לאחד שהרוויח את חלקו בפנתיאון הנאור. לשימור הבידול והמיוחדות משתמשים בסממנים חיצוניים המגבילים את החברים ובמיוחד את המאמינות הזוטרות בכללי התייפות  מסויימים. לא פעם הפשטות גולשת לכיוון מוזנח זה טבעי כדי לשוות מראה מיוחד שבעתיים.

הדיבר האחד עשר-חיפוש הזדמנויות לסקס. כמניע החיפוש די תקין ובניגוד לכל שאר הדיברות אפילו הגיוני. יש שמחפשים בברים ומועדונים, אחרים מחפשים פרטנר דרך האיטרנט, במטקות או ריקודי עם. העניין הוא שאם ניחנת בכושר רטורי מרשים הסיכוי לזכות בסטוץ במקומות שאפשר לשמוע אותך יעלה בצורה משמעותית. בבני עקיבא זה לא יעבוד ולימניות יש נטיה לשאלות מפתיעות ובכלל הן לא תמיד זורמות. במועדונים ובארים לא ישמעו אותך אבל  במפגשי השמאל זה עובד- ועוד איך. אין כמו להבריז לכיוון החדרים מערב של סמינר קיצי ודביק בנושא אדמות דיר-חרטטא.חלק מהמאמינים אימצו בהתלהבות את הפרקטיקה למרות  זילותו של הנראטיב שמחייב את הנוכחים להסתובב בסבר פנים רציני.  למרבה הצער הפגנת הרצון לדו קיום בחדרים לא מתאפשרת עם מוסלמיות, רק עם מוסלמים. נכון לארבעים השנים האחרונות.  בעזרת האל זה ישתנה, אינשאללה.

הדיבר השנים  עשר.
בשלב זה מצטרפים התופים והזרקור סורק בחשיכה אחר הדיבר אחרון, הסמוי. על הדיבר הטילו כוהני הדת כישוף- להתענות בסתר מאחורי מסך ציבורי ענק ולכן הוא יפתיע ובגדול. הדיבר הזה יהמם חלק מהמאמינים החדשים כי למרות השמועות שטוענות שמסתתר שם שד, מדובר בעצם בגברת. פגשתם בה במחזות מפורסמים מתקופות אחרות, מדאם גזענות. הכוהנים מחזיקים בה באפילה ומצביעים עליה בזעם קנאי כשהיא נמלטת להופיע במקומות אחרים. מדאם גזענות נערצת עליהם מכל הדיברות. חיית פרא אמיתית. לו רק תצא לחופשי מאחיזת הכהנים מנטרת "שתי מדינות לשני עמים" תתפוגג ושנאת הגזע האחר תתגלה.

בשמאל לא רואים ערבים, הם מדמיינים דמויות (ראה דיבר שמיני). אנשי שמאל לא שומעים ערבית, הם מדמיינים את המשמעות. אנשי שמאל לא יודעים מה כתוב בקוראן, ולא את פשר הקודים של התרבות המוסלמית-ערבית. הם לא מבינים עד כמה היה העבר מפואר ואת תחושת האפסיות הנוכחית. הם לא מבינים את הצורך בסיפורים והמשמעות השונה של סוגי השתיקות. ברגע שחצו את שערי הבידול והניתוק שנאת הגזע מונעת מהם להבין, להכיר. הרומנטיקה והאמונה בוראות עבורם עולם ומלואו.

כשמאמין נפגש עם ערבי לעולם המבט יהיה מתנשא או מושפל, משקף נדנדה בלתי פוסקת של תחושות עליונות ואשמה. במפגש תמיד יגלה חוסר הבנה שתוביל ליציאות חפוזות מעולם המציאות המבלבל לעולם האמונה המוכר והבטוח. וזה קורה להם רק עם אנשים ששייכים לגזע הערבי. המדאם לא מבקרת במפגשי המאמינים עם 'נאורים' בהירים מאירופה.

רוב מאמיני השמאל הם גזענים שלא יכולים להביט לערבי במבט בגובה העיניים-כמו שבני אדם צריכים לנהוג אחד בשני. הם לא רוצים לחיות איתם כשכנים, נרתעים מלצרף אותם כשותפים לעסק, נמנעים מלהתחתן אתם ולא מסוגלים להתנהג אליהם כמו לאדם אחר שאינו ערבי. הגזענות מתחילה אצל המאמינים במקום שהליהוג הצדקני נאלם דום. כשהשקט משתרר ומתקרבים לעניינים שבלב.

 

כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.