גראדים שרואים מכאן

16:30 אחר הצהריים בשבת שאחרי החגים והמשפחה בלב השדות.
יושבים עם תה מתוק במקום מוגבה עם הראש כלפי השמיים.
מתבוננים בצורות בעננים.

האוויר קר וצלול והראות טובה.
השמיים ממערב צבועים בכתום ומתחת לעננים הכהים והרחוקים מסכי גשם נמתחים באלכסון ברוח הצפונית.

מרחוק שאון הטרקטורים שמעבדים את רצועות הכותנה האחרונות.
אין, נגמר הלבן שהקיף אותנו.
מסביב אדמה חשופה ויבשה ממתינה לגשם, לשתילה הבאה.

זוג נשים וכלב חוזרים מצעדה, מברכים לשלום. זנב למעלה, קוקו תלתלים וחיוכים.
מתרחקים בהליכה נמרצת.

פתאום אזעקה. אנחנו במקום חשוף. לא נספיק להגיע לאף מחסה מבטון בתוך דקות ספורות.
הקטנים באים להתחבק. לאשתי היתה תחושת בטן.
הסירנות רחוקות יחסית והאזעקה הסתיימה. עכשיו הגורל קובע היכן.

פיצוץ גדול מהדהד ממרחק ופטריה גדולה עולה ממקום מוכר.

אני חושב שנפל לא טוב.
מסיימים עם התה עולים לרכב וחוזרים הביתה.
הפעם בשלום.
ישראל של 2011, עצוב.

שתי מדינות לשני עמים

נתחים - בשר אדום

דווקא הנאורים הם שמרחיקים אותנו מהשלום ברעיונות משונים ואמונות תמוהות. דת השמאל מובילה את ההדברות מול הערבים מתוך עמדת אשמה על עצם קיומנו ומציעה נתחים כקורבן מחילה. העולה שמוצעת כמחילה הם נתחים שחלקם בעלי משמעות דתית יהודית. עיקרה : פיצול מדינת ישראל המוכרת בציבור כמנטרה הוותיקה "שתי מדינות לשני עמים".

הם מזמזמים אותה ללא הרף, כאילו שלא הוצעה לערבים הצעה נדיבה מזאת (פעמיים) וכאילו שהיהודים לא הקימו כאן מדינה נחשקת מהישימון והחולות. מדינה אגב, שבתוכה כ- 20% אזרחים ערבים שלא יעזבו אותה לעולם. המנטרה והזמזום המתמיד הם חלק מתעמולה מכוונת מטרה. תחזור על זה מספיק פעמים ואנשים יאמינו לזה. היו עוד גופים שיצרו תעמולה אפקטיבית על ידי חזרה על רעיונות. אחרי זה הגיעו המגפיים והמצעדים הצבאיים של הרובוטים, חסרי השכל והצלם.

כל בר דעת יראה שללא ספק- תבונה גדולה טמונה בפתרון הזה כי לערבים מחוץ למדינה כמעט ונגמר הנדל"ן במזרח התיכון והדבר היחידי שחסר להם לשכנות טובה הם גבעות הטרשים של אריאל והרי חברון ושכם. מלמול המנטרה גורם לטובים ומוכשרים לחשוב שאם רק נחלק את החלק הזעיר שלנו זה ישפר את הנכונות של האדום מבפנים ומלמעלה, למטה ומסביב, לקבל אותנו כשכנים שכולם אוהבים לאהוב. מפת האזור לפניכם. אם נעביר חצי מהכתם הכחול לגוש האדום הדבר יפחית את הדימום ויצמצם את הגזענות של האדום כלפי הכחול?

שטח ערבי מול שטח יהודי

שטח מוסלמי מול שטח יהודי

רק בישראל הליברלית מתקיימת לה דת מוזרה שכזאת שמאמיניה לא מפנימים מסרים של דחיה, חינוך לשנאה, פורענויות, מדי פעם פרוגרום או סתם צביעות דיפלומטית לשמה. זה לא רק העולם הערבי. לעולם לא נתקבל בשיוויון נפש בקהילות אירופה, אסיה או ארה"ב בגלל מה שטבוע  בהם (כנראה גנטית) כבר מאות שנים. שנאת יהודים.

היא קיימת קצת לפני שיהודים הקימו צבא, היא לא הלכה לאף מקום. היא עדיין שם, מסתתרת בהרבה אומות "נורמליות", מחכה לרגע הנכון. היא קיימת מעל לפני השטח בכל העולם הערבי. המאמינים השבויים פספסו מה שפשוט להבנה על ידי כל ילד קטן- אני מחלק ממתקים רק אם יש לי מספיק. ואם מדובר במקרה של ילד דחוי, הדבר האחרון שצריך לעשות כדי להתקבל לחבר'ה הוא לחלק. זה רק מעודד יותר כאפות. בדיוק מה שאנחנו מקבלים מכולם, מאז שכוהני השמאל התקבעו בעמדותיהם בתקשורת.

עדיין לא ברור איך שכנעו כוהני הדת את המאמינים שהסכסוך הערבי-ישראלי הוא עניין של מחסור באדמה. הרי  מצרים קיבלה את האדמה שלה חזרה מידי הכיבוש הציוני-ובאמת  מאז השלטונות, האליטה התרבותית והחינוךך – כולם מחנכים ומטפחים את אהבת ישראל, ההומאניות וזכויות המיעוטים במצרים. זה היה עניין של אדמה, צודקים.

השמאל על כוהניו, מאמיניו המעטים ומערכת האמונות שלו הוא הגורם העיקרי לעובדה שעדיין אין פה שלום. השלום יקרום עור וגידים כשהציבור בישראל יבין שמה שמפריע לערבים זה לא מחסור באדמה אלא עצם שגשוגנו, והכבוד האבוד. לדיקטטורים הערבים לעולם לא יהיה את האומץ להתרת בעלות של דת אחרת על אדמות וואקף מוסלמיות. שילוב של אומץ נאורות ומסורת.  קונספציה אחת כבר הובילה אותנו לאסון והסכנה מהפתרון הזה גדולה בהרבה. אני מקווה שההגיון של העם הזה נותר איתן -למרות זמזום המנטרה.

התנתקות לילדים

משווקים לנו כבר שנים שיש פתרון לבעיה עם הפלסטינים. חלק מהנראטיב ושנים עשר הדיברות של השמאל, קוראים לפתרון התנתקות. ברגע שיש התנתקות אין בעיה. כמה קל ככה פשוט: צא מהאדמה ותן לי לעבד את הזיתים וקבל שקט וביטחון.

יותר פשוט מזה ?
הנה שלושת העיקרים של האני מאמין המדיני שגיבשתי בנושא הסוגיה הפלסטינית. הם יותר פשוטים מההסברים המפותלים שתשמעו מכל "אוטוריתה הומאנית" לגבי התנתקות:
1. אין סכסוך ישראלי – פלסטיני, אלא סכסוך ערבי-ישראלי
2. שטח אף פעם לא היה לב הסכסוך, אלא רק התירוץ
3. העימות עם הפלסטינים התחיל (ויסתיים) בפערים וההבדלים בתרבות, דת וחינוך

הסכסוך הוא ערבי ישראלי
עוד מן זמאן, בזמן הטורקים ואחרי זה הבריטים, מי שרצה כאן מדינה ושלטון ערבי היו מנהיגים ממדינות ערב ולא העם הפלסטיני. לעם הפלסטיני לא היו יומרות בנושא שלא לדבר על מוסדות, מנהיגות, המנון, דגל, מסורת בלעדית, פרקטיקה רוחנית או תפיסת עצמם כעם שמנותק מהאומה הערבית. אין שום אסמכתא שכזאת, בשום שפה.

מדינות ערב הם שהקימו את ארגוני ההתנגדות, ארגוני החופש, ו"לוחמי הצדק" והם שהביאו ללידת הפת"ח, לחמאס, לחיזבאללה, ולכל ארגון חופש מוסלמי שמנגח את ישראל בגלל "הסבל הפלסטיני". סבל שמדינות ערב מחריפות ע"י שלילת זכויות אזרחיות וקיפוח מכוון של אוכלוסיה פלסטינית כדי לנגח את ישראל בזירה הפוליטית מדינית ובעזרת "טרור עממי".

איך מקימים ארגון טרור עממי? מחנכים לשינאה נותנים קצת כסף לשליחי אידיאולוגים ויש תנועת התנגדות, לא מסובך. סכסוך ערבי ישראלי קיים והוא מדמם כבר מאה שנה, סכסוך פלסטיני – ישראלי? לא ממש.

שטח הוא לא העניין
נתון: אבותיהם של יותר מ 50% מהפלסטינים שנמצאים כיום בגדה ובישראל לא חיו כאן לפני 200 שנה. רובם הגיעו כחלק מהגירת עבודה ששטפה את העולם כחלק מהשפעות המהפיכה התעשייתית. היו כאן תושבי קבע מעטים שחיו והתנהלו ברמת הכפר. הבדואים לא נחשבו כתושבי קבע והבריטים והטורקים לרוב לא אישרו את בעלות על אדמות שבהם חנו בנדידת עדריהם.

הבריטים טבחו בהם במשפטי שדה איומים, אבל זה לא לב העניין. אם הערבים היו רוצים שטח אדמה כמו שמקימי מדינת ישראל רצו כדי לקיים מדינה יהודית או סתם חיי רווחה לפליטים, הם היו עושים זאת מזמן. 50% מהפלסטינים המקומיים נדדו לכאן מארצות אחרות בגלל סכסוכי חמולות, בצורות ואפשרויות עבודה טובות יותר (בגלל שהגיעו לפלסטינה היהודים) בשביל קצת לחם. אדמה היא לא העניין. יש במדינות ערב מרחבים נטושים, בדיוק כמו שהיו כאן לפני בואם של החלוצים.

טיעון המקומות קדושים מגוחך. שיוך אתרים קדושים של דתות אחרות למרות שמוחמד לא ביקר בהר הבית, לא נלחם כאן, לא עבר כאן ולא הזכיר את המקום בקוראן מתרחש בכל מקום שבו האסלאם שולט. אם האדמה היתה של הצלבנים- אפשר תמיד לנכס אותה ולקדש אותה. הכבוד הערבי קובע שאסור שלאחרים יהיה גדול יותר. זה קורה בכל מקום שבו אתרי קדושה של דתות אחרות עוברים לידיים מוסלמיות.

לא השתכנעתי ולא התרשמתי שמדובר בכמיהה לשלום שנחסמה רק בגלל סוגיות האדמה. העובדות מצביעות על הנטיה המוסלמית למונומנטציה (יש לי הכי גדול) והתוצאות העגומות – על הלכות המשא ומתן במזרח התיכון והעולם הערבי.

הסכסוך חי בחינוך
מי שמחנך לגזענות ולשנאת האחר במינונים שגבלס לא העז לחלום עליהם הוא השלטון הערבי והפלסטיני. חינוך שמסרס כל אפשרות שהדורות הבאים של ערבים יוכלו בכלל לראות בנו בני אנוש. זאת הבבואה שלנו כפי שמשתקפת בעולמו הפנימי של ילד ערבי: גנבנו אדמה במירמה ואנסנו אדמת קודש מוסלמית. אנחנו, ילדינו ונשותינו שותי דם, רוצחי ילדים חסרי לב, עושקי כבוד וחברים של השטן.

זאת התמונה שמצטיירת לכל ילד ערבי כתוצאה ממערכת החינוך, התקשורת, אנשי הרוח וחבורת ה"אינטלקטואלים" הערבים. לא משנה כמה אדמה נחזיר, את התמונה הזאת לא נצליח להוציא להם מהראש. גם לא הם. אף אחד לא יכול לעקור את ההשפעה הזאת. גבולות המדינה שלנו על גבי המפות בשיעורי הגאוגרפיה שלהם. לא צפון תל אביב ולא הגולן ולא נגב. לא שמאל ולא ימין- אנחנו לא קיימים כאן ולא הקמנו כאן כלום. מי שמתעלם מהיבט האדמה, הדת והחינוך ותומך בהתנתקות ישראלית כפתרון להסדר שלום עם העולם הערבי חי באספמיה ועלול לראות אותה בקרוב.