חרם על ישראל – Boycott Israel

כביכול אין משהו לא מוסרי או לא תקין בהחרמת מוצרים ישראליים. כל אחד יכול לקנות מה שיבחר וימצא לנכון ואי אפשר להכריח אזרח מערבי לקנות משהו אם אינו מעוניין. כנ"ל לגבי שיתופי פעולה אקדמאיים. אם הרווארד לא רוצה לשתף את בן גוריון באיזה מחקר, זה בסה"כ נשמע די לגיטימי.

החרם נגד ישראל משווק בתקשורת ככלי מוסרי ובלתי אלים ובעיקר כזה שנובע מהשטח, מבעבע מהרחוב. מבטא את רצון האדם הקטן שיוצא להילחם את מלחמת המקופחים שבסה"כ רוצים שלום מול מכונת המלחמה הישראלית.

אבל המציאות מסתבר קצת שונה.  למרות שהתקשורת די הצליחה למכור לציבור שפעילות בהיקפי 10 מליוני דולרים בשנה מתרחשת ככה סתם- ממומנת ומנוהלת מהרחוב. זה הרי לא באמת הגיוני.

עשרות אלפי שעות עבודה, אלפי שעות של שיחות טלפון, הוצאת פרסום, עיצוב, חשבונות חשמל, שכירות משרדים…הכל מנוהל בעזרת הרצון מהרחוב.

הרחוב כביכול גם מנהל את הפעילות ברשתות חברתיות שקל מאוד לזהות ומשלם את חשבון התחזוקה של רשת אתרי אינטרנט. -זה לא האתר היחידי שלהם :
(יש גם כמה ישראלים שתומכים בחרם )

– המימון כמובן מהשטח. והם, הם בטח, מלאי גאווה… ואור בוקע מעיניהם הטובות.
רגע, זה אור- או סתם מישהו שמבסוט מהתשלום שקיבל בלי שיצביעו עליו ברחוב ?

הנה ההסבר על רגל אחת: