יש! תכנית מהפכנית להפסקת הירי על הדרום

הפתרון שיוצג לירי מעזה מספק מענה לשלושה אתגרים ואני צופה לו גדולות ונצורות. האתגר העיקרי הוא קיום ההרתעה למניעת השיגורים. שני האתגרים הנוספים קשורים זה לזה בטבור – ארגוני השמאל והתקשורת. תוך דקות תבינו מדוע התכנית תפעל בהצלחה מול שלושתם ועל העיקרון שעומד מאחוריה.

Mirror Self-Recognition

ההרתעה הישראלית מבוססת על מדרג שכל ארגון טרור שפעל נגדנו מכיר היטב. בשלב הראשון משוגרת אזהרה מאישיות ישראלית בכירה. בשלב השני, חיסול של פעילים ומנהיגים ובשלב השלישי -מהלך קרקעי. זה קרה בלבנון מספר פעמים, ביהודה ושומרון וגם בעזה. כיום ברור לכולם שזה יקרה שוב בעזה ומדובר בשאלה של זמן בלבד. כל כניסה קרקעית גוררת עשרות עד מאות הרוגים ואלפי פצועים לצד הערבי.

בכל פעם שישראל מכניסה כוחות קרקעיים לאזורים מאוכלסים ממהר הצד השני לפתוח בזעקות שבר על טבח ישראלי והרג חפים מפשע. פעילי ארגוני זכויות אדם מפעילים את הגרדיאן והבי בי סי שממהרים לאמץ את הדיווחים ללא בדיקה. כתוצאה, משרד החוץ לוחץ על ראש הממשלה והרמטכ"ל מקבל הוראה להזדרז. המפקדים בשטח מפנימים את המצב החדש ומגבירים את האש כדי להספיק בזמן המועט להשיג את ההרתעה שלשמה נכנסו ומספר גבוה יותר של "בלתי מעורבים" נפגע.

אחרי יומיים עוברים לפעולות פינצטה וצעדים תלויי אישור מקדים. כתוצאה מההתנהלות ההומאנית צה"ל סופג הרוגים ופצועים. נוצר אבסורד- סופגים כדי לא לפגוע בערבים חפים מפשע בפעולה שנועדה להגן על ישראלים חפים מפשע שסופגים ירי טילים וטרור. לסלט הקרקעי צרך להוסיף את העובדה שמבחינה תקשורתית, לטרוריסטים ברצועה יש חסינות מוסרית מסויימת כי חלק רואה בהם סוג של לוחמי חופש. אמנם ברבריים, אבל כאלה שתוקעים ליהודים.

יש שיטה שתבטל את החסינות המוסרית של הטרוריסטים ותביא לשיקום ההרתעה הישראלית. היא פשוטה וניתנת לביצוע באופן מיידי. ההסבר שקראת מספק את הרקע והתשובות לשאלות שיעלו לאחר קריאת התכנית. ואם הגעת עד כאן והשעמום לא הרג אותך- כדאי להמשיך, הוספתי תמונות לאווירה:

 10 שלבים ומראה שיפסיקו את הירי מעזה.

מודעות פרסומת

גראדים שרואים מכאן

16:30 אחר הצהריים בשבת שאחרי החגים והמשפחה בלב השדות.
יושבים עם תה מתוק במקום מוגבה עם הראש כלפי השמיים.
מתבוננים בצורות בעננים.

האוויר קר וצלול והראות טובה.
השמיים ממערב צבועים בכתום ומתחת לעננים הכהים והרחוקים מסכי גשם נמתחים באלכסון ברוח הצפונית.

מרחוק שאון הטרקטורים שמעבדים את רצועות הכותנה האחרונות.
אין, נגמר הלבן שהקיף אותנו.
מסביב אדמה חשופה ויבשה ממתינה לגשם, לשתילה הבאה.

זוג נשים וכלב חוזרים מצעדה, מברכים לשלום. זנב למעלה, קוקו תלתלים וחיוכים.
מתרחקים בהליכה נמרצת.

פתאום אזעקה. אנחנו במקום חשוף. לא נספיק להגיע לאף מחסה מבטון בתוך דקות ספורות.
הקטנים באים להתחבק. לאשתי היתה תחושת בטן.
הסירנות רחוקות יחסית והאזעקה הסתיימה. עכשיו הגורל קובע היכן.

פיצוץ גדול מהדהד ממרחק ופטריה גדולה עולה ממקום מוכר.

אני חושב שנפל לא טוב.
מסיימים עם התה עולים לרכב וחוזרים הביתה.
הפעם בשלום.
ישראל של 2011, עצוב.