עד שאלון עידן מהארץ יחליף את הכיבוש מרצ תחלוף מהעולם

Deamon of Fear

זה קורה במרווחי זמן גדלים ועדיין כשהרוח מנמנמת עלי בפיזור דעת אני שולף מערסל העיתונים את הארץ לזכר ימים שעברו. היום פגשתי די מהר את אלון עידן שמציע לחדש את הכיבוש כי פג תוקפו.

הבחנתי כבר לפני שנים שאחת הסיבות שהנאורות משגשגת היא שההזדהות המפלגתית (מרצ לדוגמא) מספקת הקלה לאנשים שנזקקים לנדבך סוציו-פוליטי כמרכיב דומיננטי בזהותם. הארץ מספק אישור מהיר לנרקומני הזהות וממצב אותם במשבצת מחמיאה. בהצבעה מלאת בוז על האחר, עורכי הארץ רומזים לקורא הנבון (אנשים חושבים, לא?) על איכויות מוסריות ושכליות הטמונות בו תמורת הסכמתו לאי נעימות קצרה הנלווית לעיון במאמרי דיעה איווליים שתומכים בכל זווית אנטי-ציונית הידועה למדע.

הו, פלשתינה האביונה והאהובה. הארץ העתיקה שעדיין מייצרת מסתורין ומשיכה עולמית הודות לנטייתה להפיץ, לחשוף ולדבר גלויות- על הכל. האור מסנוור, הטעמים חזקים, הווליום גבוה, החיכוך מוחשי החלומות מתגשמים והסלעים מקרינים את דעתם.

אלון עידן הפעם הצליח להתקרב לאמת אך פספס שוב, בגדול:

המשימה החשובה ביותר של מי שמבקש לשנות את המציאות…היא לאתר את המילים שיפעילו מחדש את המחשבה של הישראלים.

בשחרור יונים האתגר כמתבקש יצר פלט מיידי:

חסמים בדרך לשלום

 

Anti-theft Device

קיים חסם בצד הערבי ואחד בצד היהודי ושניהם מונעים משני העמים מלנוע במישור המציאותי. החסם בשיח הערבי מתמקד בעוול שגרם היהודי ומתעלם מהשדים שרובצים בין מחילות הטרור והררי הזבל האנטישמי שצבר בחצר.

אך רק בפלשתינה הפלא ופלא, גם שיח החסם היהודי מתמקד בעוולותיו של היהודי הכוחני והנורא. השיח בשני הציבורים, הערבי והיהודי עוסקים בחסם אחד ומתעלמים לחלוטין מהשני. בניגוד לסכסוכי עמים אחרים אין כאן תמונת מראה. הדואליות של הסכ-סוך הצטמצמה ע"י עורכי הארץ לסוך. להברה לא ברורה. לחצי מילה שבקושי מדדה באזורנו במסעות הדילוגים.

במשך שנים השיח והמילים שבוחרים "מפיצי נאורות" כגון אלון עידן כדי לתאר את המצב והפתרון מונעים משני העמים להתקרב ולהביט מקרוב בשדים. בזה שמעבר לגדר וזה שלצידם בחצר. כל ילד יודע ששדים אוהבים חושך ולא סובלים שנועצים בהם מבטים ובפלשתינה לא נוח לשדים, האור נורא מפריע.

השמאל כמו הלאומנים הערבים, מאכיל את השדים באזור בכך שהוא מתעלם מקיומם של שני חסמים בדרך לפתרון. הזרקור מופנה תמיד כלפי היהודי.

ההתעלמות גרמה ליהודי פלשתינה שהבחינו בשוכני הצללים שמעבר לגדר לקפוא בחשש על מקומם. כתגובה לפחד האינסטינקטיבי (המבוסס על נאומים ואירועים שהתרחשו ומתרחשים יום יום) התבצר המחנה הנאור בעיוורונו וגייס את כל כוחו בהעצמת האשמה היהודית דרך ארגוני הקרן לישראל חדשה ומעצבי דעת קהל בתקשורת.
Spotlight on Michael Buble's second stage at Rod Laver arena.

ככל שהתגבר הפוקוס באשמה היהודית הגבירו השדים בחצר הערבית את תעוזתם. לראשונה החלו להשמיע נבחרי ציבור ישראלים דברי רהב השוללים את קיומה של המדינה היהודית בפלשתינה. הציבור היהודי באופן טבעי הגיב בתרעומת מוגברת כלפי השמאל שגרם לחסם שבצד הערבי לתסוס מרגשות שנאה מהבילים.

בשמאל בחרו כמובן להתעלם מהאשמות ומוגבלות הראיה מאדי האהדה הפלסטינית הפכה בעשור האחרון לסמל וגאוות המחנה. העיוורון העיקש הפך הביא לשלילת טיעונים מיהודים מתונים ואנשי מרכז שעדיין רואים את השדים בשני הצדדים. לאחר מבוכה עמוקה שנמשכה כעשור בחר הציבור היהודי להאמין למראה עיניו ולוותר על הרלוונטיות של המחנה הידוע בכינוי השמאל ההזוי.

אלון עידן ועקשנים מסוגו הם הסיבה שמרצ מתנדנדת סביב אחוז החסימה. בגלל אנשים חושבים שעסוקים בשלהוב שיח המחסומים במקום לנסות ולהבין את החסמים בדרך לשלום.

מודעות פרסומת

חרם על ישראל – Boycott Israel

כביכול אין משהו לא מוסרי או לא תקין בהחרמת מוצרים ישראליים. כל אחד יכול לקנות מה שיבחר וימצא לנכון ואי אפשר להכריח אזרח מערבי לקנות משהו אם אינו מעוניין. כנ"ל לגבי שיתופי פעולה אקדמאיים. אם הרווארד לא רוצה לשתף את בן גוריון באיזה מחקר, זה בסה"כ נשמע די לגיטימי.

החרם נגד ישראל משווק בתקשורת ככלי מוסרי ובלתי אלים ובעיקר כזה שנובע מהשטח, מבעבע מהרחוב. מבטא את רצון האדם הקטן שיוצא להילחם את מלחמת המקופחים שבסה"כ רוצים שלום מול מכונת המלחמה הישראלית.

אבל המציאות מסתבר קצת שונה.  למרות שהתקשורת די הצליחה למכור לציבור שפעילות בהיקפי 10 מליוני דולרים בשנה מתרחשת ככה סתם- ממומנת ומנוהלת מהרחוב. זה הרי לא באמת הגיוני.

עשרות אלפי שעות עבודה, אלפי שעות של שיחות טלפון, הוצאת פרסום, עיצוב, חשבונות חשמל, שכירות משרדים…הכל מנוהל בעזרת הרצון מהרחוב.

הרחוב כביכול גם מנהל את הפעילות ברשתות חברתיות שקל מאוד לזהות ומשלם את חשבון התחזוקה של רשת אתרי אינטרנט. -זה לא האתר היחידי שלהם :
(יש גם כמה ישראלים שתומכים בחרם )

– המימון כמובן מהשטח. והם, הם בטח, מלאי גאווה… ואור בוקע מעיניהם הטובות.
רגע, זה אור- או סתם מישהו שמבסוט מהתשלום שקיבל בלי שיצביעו עליו ברחוב ?

הנה ההסבר על רגל אחת:

אסא כשר וקורבן פסח

קורבן פסח
לפעמים אנחנו מסרבים להבין את אותו שיעור פעם אחר פעם. בטח גם לך קרה שחזרת הביתה פתחת את האריזה והבנת שביצעת קניה מטופשת -ובדיוק באותו מקום שרימה אותך בפעם הקודמת.

מה שאתה קונה הוא תמיד מה שמכרו לך וכמעט אף פעם לא המוצר עצמו. הפער בין התמורה שעבורה שילמת לדבר באריזה שאיתה אתה חוזר הביתה הוא עצום. בכל זאת, למרות שאנחנו יודעים את זה, אנחנו ממשיכים להתעקש וללמוד, כמו קורבנות מבחירה.

רוב האנשים מוכנים לשלם עבור מה שבעולם השיווק מזהים כצורך. שיפור הסטאטוס חברתי, העלאת הערך העצמי, ושיפור יכולות הם צרכים. הפרסומות הם המתווכים בין הצורך והמוצר. יש פרסומות חינניות אבל בכולם מסתתר שקר או אמת עגומה לגבי טיבו של המוצר שצריך להסתיר.  גם מה שמוכרים לנו לגבי התקשורת שונה ממה שאנחנו מקבלים בפועל.

במציאות הישראלית, התקשורת היא מזמן לא כלב השמירה שלנו. היא התפתחה למשהו חסר פיקוח ואכיפה, וגדלה ליצור מפלצתי בעוצמתו והשפעתו. היא ממליכה ממשלות וראשי ממשלה, שופטת אנשים ומבצעת גזרי דין אכזריים. היא מחנכת את הצרכנים ההמומים לשנוא ולאהוב, לסלוד מהרצוי ולקבלאת הבזוי. מרמת הכוכבנית התורנית או איש העסקים ועד לפתרונות מדיניים. יש לה אג'נדה פוליטית מובהקת, סדר חברתי  וכלכלי.

אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב  ומומחה לאתיקה אמר את זה לפני, אבל אף אחד לא מתלהב לקנות היום אמת ונדמה שמעולה לא היה כה קשה לשווק אותה. (מאתר news1 )

"אין שום דרך בתקשורת הישראלית הלא-ציבורית לקבל אינפורמציה שקטה, אמינה, מהימנה, שהיא לא משרתת שום מקור ושום אינטרס. פשוט אי-אפשר לדעת כאן מה העובדות. אי-אפשר לדעת כאן מה השיקולים."

"אני לא רואה בתקשורת הזאת מקור שהוא טוב יותר – ותסלחי לי על הביטוי – ממה שהתברר בשבועות האחרונים על אל-ג'זירה. עכשיו נודע לנו שאל-ג'זירה זה בעצם אורגן של נסיך קטאר שיש לו קשרים עם אירן ועם חמאס.

זו אל ג'זירה של מושל מושחת של נסיכות שיש לו קשרים עם הגרועים שבאויבינו. אני לא אומר שלאנשים בתקשורת המסחרית אצלנו יש קשרים לאירן, לחמאס ולאויבינו, אבל גם הם אל-ג'זירה. כל אחד האל-ג'זירה שלו, כל אחד עם האג'נדה שלו, וזה דבר שהנפש נוקעת ממנו. אנחנו ממש לא מקבלים מהם שירותי שמירה על הדמוקרטיה. אנחנו ממש מקבלים את ההפך מזה – זה כרסום בצורה שבה צריכה להתנהל חברה – בצורה עניינית ושקטה."

(ומעיתון הסטודנטים אריאלה, כפי שפורסם בעין השביעית:)

התקשורת היא "הכוח הגדול ביותר באופן פרופורציוני, הבלתי מרוסן ביותר והמושחת ביותר", אמר פרופ' אסא כשר בכנס בנושא אתיקה בתקשורת שנערך בחודש שעבר באריאל, כך על-פי "אריאלה", עיתון בית-הספר לתקשורת של המרכז האוניברסיטאי אריאל. "אם יש כוח שצריך עכשיו לרסן אותו, זה לא הממשלה, אלא התקשורת, שהיא לא מרוסנת בכלל, ושיש לה כוח להשפיל בני-אדם, לרמוס בני-אדם, לרומם סלבס שהם ממש אפסים ריקים".

ואני האזרח הקטן חושב שבסופו של יום לשקר אין רגליים ואין בנמצא מספיק אצבעות לחסום סכר של אמיתות שהתחיל לדלוף מכל עבר. נראה לי שקרוב היום של ההתנתקות המתקנת, לא משטחים דווקא, אלא מספקי הרעלים שמחדירים כל ערב שקרים וטמטמום לבתים בישראל. פרסומות, טמטום ואג'נדות גזלניות, זה כל מה שיש להם להציע והקורבנות לא לומדים.

ליום ההוא שבו העיתונים ושידורי הטלוויזיה הנחותים על הריאלטי והנולדים והשורדים יפסחו על בתי ישראל הלומי הטמטום וירפו את אחיזתם. שנחיה שוב ללא השקר והרמיה כמו שאנשים אמורים להיות-מודעים, ובני חורין.  זה כבר קורה בדי הרבה בתים מסביבי ואני לא גר בהתנחלות.