הסכם שלום של פרשנים

באופן כמעט מאגי אנחנו מייחסים משקל מיוחד לדברי אנשים הבוקעים מהקופסאות האלקטרוניות שמקיפות אותנו. רובנו לא מודע שהמקצוע שלהם פשוט מחייב אותם לדבר ולהשמיע הסברים.

יכול להיות שבימי הרדיו העליזים המצב היה טוב יותר. כיום שדרנים שרק משקפים מציאות כבר לא ניתן למצוא, רק הררי פרשנות והבעת דיעות.  דיעות שככל שנחרצות יותר מעידות על מידת נואשותו של הפרשן התורן לשווק את דבריו. הלהג רציף וחוצה תחומים, גם לפרשני ספורט נדמה שהם מחוייבים להסביר לנו את את המראות ואפילו את התוצאות. העורכים משוכנעים שכמו בשידורי רדיו, אסור לתת לצופים לנוח בדממה ויש להאכיל אותם בכפית ללא הרף, גם אם הפרשנות לא ממש קשורה למציאות.

חלק ניכר מהפרשנים מעולם לא התקרב או עסק ברצינות תחום אותו הוא מסקר. למעשה רוב הפרשנים שמלווים את הבהייה שלנו במסך הם עכברי יבשה או יותר נכון שוכני משרדים מוכי ניאון שלא רואים אור שמש. זה לא מפריע להם כי הציבור עדיין לא איבד את הקשב למרות שמעולם לא נהגו על מסלול לשאגת מנוע שרירי, לא הרימו קרן במגרש כדורגל תקני, לא היו בישיבות בטחוניות ולא פיקדו על אנשים שנהרגו אחר כך בקרבות.

במקרים רבים הם לא יודעים אפילו כיצד הדברים עובדים ונראים באמת. עכברי היבשה ימשיכו לעשות את תפקידם ולהגג לנו על הסכם השלום ומתינות ערבית כדי לקבל את משכורתם והמציאות הרטובה תמשיך לספק לנו מראות שמציירים תמונה שונה לחלוטין.

כדאי להתעכב עוד רגע כדי להבין את עומק הפער בין דברי הפרשנים ועכברי היבשה למציאות, במיוחד כשהם מדברים על הסכם שלום. על מה הם מדברים, איזה קולות עולים מהמציאות ומה התמונות עצמן מראות. אלף מילים, אלף משדרים מיוחדים, אלף פרשנים ועורכים -ומולם המציאות שמביסה אותם כל הזמן. הגיע הזמן שתשתיק אותם. תן לצלם שבך לתעד את המראות- התובנות כבר יגיעו ויתגבשו למילים. כדאי שתפעיל רמקולים:

אסא כשר וקורבן פסח

קורבן פסח
לפעמים אנחנו מסרבים להבין את אותו שיעור פעם אחר פעם. בטח גם לך קרה שחזרת הביתה פתחת את האריזה והבנת שביצעת קניה מטופשת -ובדיוק באותו מקום שרימה אותך בפעם הקודמת.

מה שאתה קונה הוא תמיד מה שמכרו לך וכמעט אף פעם לא המוצר עצמו. הפער בין התמורה שעבורה שילמת לדבר באריזה שאיתה אתה חוזר הביתה הוא עצום. בכל זאת, למרות שאנחנו יודעים את זה, אנחנו ממשיכים להתעקש וללמוד, כמו קורבנות מבחירה.

רוב האנשים מוכנים לשלם עבור מה שבעולם השיווק מזהים כצורך. שיפור הסטאטוס חברתי, העלאת הערך העצמי, ושיפור יכולות הם צרכים. הפרסומות הם המתווכים בין הצורך והמוצר. יש פרסומות חינניות אבל בכולם מסתתר שקר או אמת עגומה לגבי טיבו של המוצר שצריך להסתיר.  גם מה שמוכרים לנו לגבי התקשורת שונה ממה שאנחנו מקבלים בפועל.

במציאות הישראלית, התקשורת היא מזמן לא כלב השמירה שלנו. היא התפתחה למשהו חסר פיקוח ואכיפה, וגדלה ליצור מפלצתי בעוצמתו והשפעתו. היא ממליכה ממשלות וראשי ממשלה, שופטת אנשים ומבצעת גזרי דין אכזריים. היא מחנכת את הצרכנים ההמומים לשנוא ולאהוב, לסלוד מהרצוי ולקבלאת הבזוי. מרמת הכוכבנית התורנית או איש העסקים ועד לפתרונות מדיניים. יש לה אג'נדה פוליטית מובהקת, סדר חברתי  וכלכלי.

אסא כשר, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב  ומומחה לאתיקה אמר את זה לפני, אבל אף אחד לא מתלהב לקנות היום אמת ונדמה שמעולה לא היה כה קשה לשווק אותה. (מאתר news1 )

"אין שום דרך בתקשורת הישראלית הלא-ציבורית לקבל אינפורמציה שקטה, אמינה, מהימנה, שהיא לא משרתת שום מקור ושום אינטרס. פשוט אי-אפשר לדעת כאן מה העובדות. אי-אפשר לדעת כאן מה השיקולים."

"אני לא רואה בתקשורת הזאת מקור שהוא טוב יותר – ותסלחי לי על הביטוי – ממה שהתברר בשבועות האחרונים על אל-ג'זירה. עכשיו נודע לנו שאל-ג'זירה זה בעצם אורגן של נסיך קטאר שיש לו קשרים עם אירן ועם חמאס.

זו אל ג'זירה של מושל מושחת של נסיכות שיש לו קשרים עם הגרועים שבאויבינו. אני לא אומר שלאנשים בתקשורת המסחרית אצלנו יש קשרים לאירן, לחמאס ולאויבינו, אבל גם הם אל-ג'זירה. כל אחד האל-ג'זירה שלו, כל אחד עם האג'נדה שלו, וזה דבר שהנפש נוקעת ממנו. אנחנו ממש לא מקבלים מהם שירותי שמירה על הדמוקרטיה. אנחנו ממש מקבלים את ההפך מזה – זה כרסום בצורה שבה צריכה להתנהל חברה – בצורה עניינית ושקטה."

(ומעיתון הסטודנטים אריאלה, כפי שפורסם בעין השביעית:)

התקשורת היא "הכוח הגדול ביותר באופן פרופורציוני, הבלתי מרוסן ביותר והמושחת ביותר", אמר פרופ' אסא כשר בכנס בנושא אתיקה בתקשורת שנערך בחודש שעבר באריאל, כך על-פי "אריאלה", עיתון בית-הספר לתקשורת של המרכז האוניברסיטאי אריאל. "אם יש כוח שצריך עכשיו לרסן אותו, זה לא הממשלה, אלא התקשורת, שהיא לא מרוסנת בכלל, ושיש לה כוח להשפיל בני-אדם, לרמוס בני-אדם, לרומם סלבס שהם ממש אפסים ריקים".

ואני האזרח הקטן חושב שבסופו של יום לשקר אין רגליים ואין בנמצא מספיק אצבעות לחסום סכר של אמיתות שהתחיל לדלוף מכל עבר. נראה לי שקרוב היום של ההתנתקות המתקנת, לא משטחים דווקא, אלא מספקי הרעלים שמחדירים כל ערב שקרים וטמטמום לבתים בישראל. פרסומות, טמטום ואג'נדות גזלניות, זה כל מה שיש להם להציע והקורבנות לא לומדים.

ליום ההוא שבו העיתונים ושידורי הטלוויזיה הנחותים על הריאלטי והנולדים והשורדים יפסחו על בתי ישראל הלומי הטמטום וירפו את אחיזתם. שנחיה שוב ללא השקר והרמיה כמו שאנשים אמורים להיות-מודעים, ובני חורין.  זה כבר קורה בדי הרבה בתים מסביבי ואני לא גר בהתנחלות.