לאנשי שמאל וארגונים פלסטינאים יש נוסחה סודית שנועדה לגשר על הפער בין פעולת טרור לכוונות השלום.
חומרת הפיגוע, ההיבט המוסרי והמניעים לא רלוונטיים למענה. הם דבקים בנוסחה שתמיד עובדת. הנוסחה די קבועה ולא השתנתה בהרבה מימי ערפאת העליזים ושלדי האוטובוסים הקרועים. לא יודע לאיזה יועץ תקשורת הם שילמו- וזה לא משנה…הנוסחה עובדת כי התקשורת קונה את זה כל פעם מחדש. אני לא. הגיע הזמן שגם אתם תכירו אותה.
הנוסחה משתמשת באנרגיית התוכחה של המראיין כדי להעביר את האחריות והאשמה לצד הישראלי בהתאם לדיבר הראשון ממש כמו בג'ודו. ככל שהמשיב מיומן יותר קשה יותר לזהות את שלבי הנוסחה. אם תתאמצו מספיק, תתחילו לראות אותה מבצבצת כל פעם מחדש- באותה תבנית בדיוק.
שלב ראשון- השתתפות בצער
הפגנת הזדהות עם הסבל. לרוב משולב ביטוי רגשני כגון מצמוץ עיניים וקול חנוק המעידים על ההלם והפליאה על עצם הפעולה. לעיתים נדירות ישורבב משפט מהיר שמתייחס ישירות לכאב המשפחות ועוצמת הזוועה. מטרת השלב הראשון היא לעורר אמפטיה על ידי הזדהות עם הסבל:
"שמעתי בצהריים על המקרה הנורא והמצער הזה"
שלב שני – הומאניות גלובלית
הצגת הדובר באור הומאני אוניברסלי. לרוב יכוונו הדברים מחוץ לפעולת הטרור וההקשר לסכסוך הערבי יהודי. בנקודה זו מתקיים מעבר להיבט הומאני כלל אנושי ותשמע אמירות בסגנון:
"אף אדם לא יכול לקבל רצח של חפים מפשע מכל מין וסוג".
מטרת השלב השני היא להציג את הדובר או את הארגון שהוא מייצג כאיש נאור בעל עקרונות הומאניים.
שלב שלישי – הסיבה
לאחר ההרחבה להקשר האנויברסלי הפוקוס יחזור לישראל ושקרי הכיבוש. בדרך כלל דרך השאלה הבאה שמופיעה בכל פעם בסגון שונה.
"…-אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, מה מביא אנשים צעירים לבצע מעשים כאלה ?".
אם לא תבוא שאלה (תלוי בהצלחת הפיגוע) תגיע אמירה ולפיה ישראל אשמה כי לא הותירה ברירה ומרוב ייאוש ותחושת אין מוצא וכו' ביצע המפגע על דעת עצמו את המעשה הנורא. מטרת השלב השלישי היא הפניית האחריות לטרור הערבי מהחברה והתרבות הערבית לישראל ויצירת הקבלה בין סבל או תחושות תסכול שמצדיק את הפעולה.
זאת הנוסחה בתמצות ולצערי תפגוש אותה במינון כזה או אחר דרך כוהני שמאל, מאמינים ודוברים פלסטינים שידקלמו אותה למיקרופונים במהלך השנים הקרובות:
-
-
-
- הזדהות עם הכאב
- הומאניות בהקשר אוניברסלי
- הפניית האחריות והאשמה כלפי ישראל
-
-
קל לראות מי מיומן בתרגיל הצבוע הזה. אם המעבר בין שלב ההזדהות להקשר האוניברסאלי לא הורגש תחזור לאחור ועבור להילוך איטי- שים לב לשינויי הטון והבעות פנים. גם אם אינך מומחה בשפת גוף תזהה את השלבים בקלות. מי שמחפש ביטוי מוסרי או מצפוני אותנטי- יצטרך לחפש במקום אחר.
שחרור יונים 
הנוסחה הסודית שלאחר הפיגוע:
1. דבר ראשון יש תאר את המרצחים כחיות, כיצורים שלא מן העולם הזה וכדומה. מטרת הצעד היא דה-הומניזציה של הצד השני על מנת להכשיר את מה שעומדים להנחית עליו.
2. דבר שני יש להאשים את הממשלה על שלא תמכה מספיק במתנחלים. מטרת ההאשמה היא להציב את הממשלה בעמדת התגוננות ולגרום לה להיענות לדרישות המתנחלים.
3. דבר שלישי יש להאשים את השמאל על כך שהוא לא מגנה. ואם מגנה, אז לא באמת, ואם באמת, אז לא בקול רם מספיק. מטרת הצעד היא דה-לגיטימציה של ברי הפלוגתא. סתם, כי יש הזדמנות.
4. דבר רביעי יוצאים לפגוע בפלסטינים אקראיים. הרי צעד ראשון כבר כונן אותם כחיות מועדות לפגיעה, וצעד שני הכשיר את אזלת היד של הרשות המבצעת כנגד הפוגרומצ'יקים מהגבעות.
5. חמישית, אחרי שהכינו בחפים מפשע אותם כוננו כחיות הולכות על שתיים, אחרי שאיימנו על הממשלה, אחרי שהשתקנו את האופוציזציה, עכשוי ניתן לגזור קופון נדל"ני ופוליטי.
אכן שמוקים.
אכן זו חוצפה לכנות כאלה שיצאו לשחוט ילדים בכוונה תחילה כחיות. זה כינוי מעליב. שלא לדבר על הקמת יישובים ועוד עם בתים חדשים.
הבניה הזאת, עניין כל כך בעייתי מבחינה הסברתית. אף אדם שפוי לא יקבל בניה כעונש לגיטימי על רצח באף מקום בעולם.
השאלה מה מביא ממשלה לבנות בתים כתגובה לטרור, ומה האנשים שמעודדים שחיטת ילדים מצפים לקבל כתגובה הומאנית ולא רצחנית מאותה ממשלה ?
מפלאי הנוסחה.
ליונה,
יש משהו כל כך בסיסי ונכון בתאור שלך. לא תמיד אני מסכימה עם המתנחלים, אבל הביקורת עליהם מונעת משנאה עמוקה יותר מאשר משאיפה לצדק מדיני.
מסכים, גם אני חושב שיש כאן משהו אחר משאיפה לצדק מדיני.
מחר ישתחררו עוד יונים שיסבירו עוד.