פורסם ב הנראטיב והקיפוח, מתקוטטים אבל בצחוק

גולדה | סרט דוקומנטרי שקבר סופית את היושרה

שיחה בין ראש הממשלה הגב' גולדה מאיר לשגריר ישראל בארה"ב יצחק רבין, בטיסה ממילווקי לניו יורק.

בעשור האחרון בוער בי רצון עז להבין את מחדל יום כיפור. קראתי עשרות ספרים, מחקרים, פרוטוקולים של ישיבות קבינט וצפיתי בסרטי תעודה וקרבות. מתוך שלל הדמויות שכיכבו במלחמה התגבשה בי סימפטיה כלפי מספר אנשים שפעלו בעיני לפחות, ללא דופי. ביניהם ניתן למנות את דדו , גולדה, יואל בן פורת (מודיעין) צבי זמיר- ראש המוסד ואחרים. כולם התנגדו, קראו תיגר או פקפקו במה שמכונה כיום, הקונספציה.

גולדה בעלת הקול הצרוד מהסיגריה הנצחית שאחזה, המבטא האמריקאי והעיניים הנבונות מזכירה את סבתי עליה השלום ואני אוהב לצפות בראיונות עימה. לכן שמחתי על שידור הסרט הדוקומנטרי בעל השם המינימליסטי והמבטיח- גולדה. מדובר בחומר ארכיוני שמשום מה התאגיד הציבורי שלנו לא איתר במשך שנים. לקטע שהוקלט אך לא שודר, נוספו ראיונות שונים שנערכו ושובצו בסרט מחדש. צפיתי בו פעמיים- בעיקר כי כעסתי. כל כך כעסתי שחזרתי לכתוב בבלוג אחרי שנים של דומיה.

בכנות, הייתי שמח לצפות בראיונות שלא הכרתי עם גולדה אבל ללא עריכה ותוספות. לאכזבתי כפי שצפיתי, היוצרים ניסו לשקף במימון הקרנות, תפיסה פוליטית במקום להעשיר את הצופה בתובנות היסטוריות. זה מתחיל בבחירת המרואיינים ומסתיים בבימוי ובעריכה. העורכים התמקדו בקטעי הראיונות שנועדו לשרת את הדיבר הראשון – אשמת היהודי.

לפי אותה מוסכמה, האשמה בפריצת מלחמת יום כיפור איננה של האמריקאים והסובייטים שרצו למכור נשק ולקבל גישה לנפט מוזל וגם לא היוזמה המלחמתית של סאדאת חובב המשטר הנאצי, אלא סירובה של גולדה להצעות שלום. אילו היתה מקבלת אחת מהן המלחמה היתה נמנעת וחיי אלפי הרוגים היו נחסכים.

המסר העיקרי של יוצרי הסרט הלא דוקומנטרי "גולדה", גובר על העובדות, על תשובותיה ועדותה שהופרעו שוב ושוב בקטעים המבוימים והערוכים. לפני שאעסוק בדמויות שנבחרו, כדאי להסביר קצת על טיבן של "יוזמות השלום המצריות" שמהוות את הבסיס לאשמתה של גולדה שעולה מהסרט.

משא ומתן ישיר 

גולדה תיעבה ובצדק את ההתערבות הזרה של האמריקאים והרוסים ביחסים המתוחים שבין מדינות ערב וישראל. היא הבינה שמבחינת המעצמות היהודים והערבים משמשים כפיונים במלחמת האינטרסים שבין ברית המועצות למערב. הנפט, נתיבי התובלה ומכירות הנשק עמדו כמו היום, בראש השיקולים. הלחצים המדיניים, כמו אלה שהופעלו ע"י בריטניה וצרפת (מעצמות לשעבר) במבצע קדש לא היו חדשים עבורה ועדיין היו כבדים. נציגי ברית המועצות ובעיקר ארצות הברית הפצירו ואיימו שמוטב לה להיכנס למשא ומתן עם המצרים.

דווקא בגלל הלחץ התעקשה גולדה על רצונה לקיים משא ומתן ישיר עם הערבים. שיח ישיר וכנה ללא מתווכים שילחצו על הצדדים לחתום על הסכם לא מוסכם. הסכם שלא נרקם מאינטרס אמיתי לא יאריך ימים. ברור היה לה שסופו של הסכם כזה במלחמה נוספת ואולי סכנה קיומית נוספת למדינה הצעירה. על התעקשותה שילמה כשקיסינג'ר הנכלולי עיכב את משלוחי הנשק במהלך המלחמה.

אלה שרואים בהתעקשותה של גולדה לדחות את לחץ המעצמות כנטיה לוחמנית ויהירה נוטים להמעיט בחשיבותן או פשוט לשכוח מהיוזמות הישראליות לשלום באותן שנים. גולדה העבירה הצעות למשא ומתן ישיר המבוסס על אמון שנבנה בשלבים כולל הצעה דרך המתווך הגרמני שלא היה נגוע באינטרסים כבדי משקל.

אותם אלה שמאמינים שיהודים אשמים תמיד, מסרבים להבין את ההיגיון לפיו פעלה גולדה -אך זה לא מנע מהם לאמץ בחום את המודל המדורג המוכר כ- "עזה ויריחו תחילה" בהסכם אוסלו. כמובן שלהצעות הישראליות בתקופת גולדה או בסיבה לסירוב אין אזכור בסרט.

ללא תנאים מוקדמים

סאדאת אמנם העלה דרך המעצמות הצעות להסדרי ביניים והסדרי קבע אבל ברובם היו תנאים מוקדמים. הבעייתי שבהם היה שישראל תמסור את השטחים שכבשה ותחזור לגבולות ה-4 ביוני 67'.  גולדה תאמין לאוייב שהובס לא מזמן לאחר שהצהיר התחמש וניסה להשמיד את המדינה הצעירה.

גם עבדאללה מלך ירדן הפר את הבטחתו האישית לגולדה ונלחם בנו במלחמת השחרור. הבטחות וההצהרות של נאצר להשמדת היהודים עדיין הדהדו בחלל האזורי. היא גם סלדה מהתלהבותו של סאדאת מהמשטר הנאצי. כל מנהיג בעל הגיון בריא באותה סיטואציה היה מפקפק בהצהרות שקראו לסיום העוינות. מסירת אדמה לערבים לא היתה הבעיה העיקרית אלא חשדנות לצד דאגה לגורל המדינה.

באפריל 73' סיכמה את עמדתה לגבי מסירת שטחים:

"הוויכוח האמתי בינינו ובין מדינות ערב עדיין הוא שאנחנו רוצים להיות והם רוצים שלא נהיה. כאשר העולם הערבי ישנה את גישתו הבסיסית, השטחים לא יעמדו בדרך לשלום. אולם לעולם לא נחזור לקו הירוק".

שלום אמיתי

בניגוד ללחץ שהפעילו נציגי המעצמות, גולדה לא רצתה הסכם ולא הסדר מדיני, אלא שלום מלא. שלום אמיתי שבו עמים מניחים לעוינות, מנהיגיהם מחלישים בהדרגה את הצבא וקשרי מסחר, תיירות ושיתופי פעולה נרקמים במהלך השנים. היא לא רצתה הסכם כזה שבו הבריון כופה על הצדדים ללחוץ יד כשברור שברגע שיסתלק, הם ישובו להילחם.

יותר מזה, כמו בן גוריון גם גולדה שאפה לשלום והצהירה על כך מספר פעמים (גם בראיון שיובא למטה בהמשך). כיום ובדיעבד, עשרות שנים לאחר שנחתם ההסכם, ניתן להבין את חששה ורצונה. הסכם השלום שכביכול פספסה, זה שכרת בגין עם סאדאת אינו דומה לשלום האמיתי שבין בריטניה לצרפת -ולשם בדיוק גולדה כיוונה.

אין לנו שלום אמת עם ירדן, לא עם מצרים וגם לא עם הפלסטינים. יש לנו הסכמי אי-לחימה, שיתופי פעולה עסקיים בתחומים מצומצמים ומוגבלים וקצת תיירות חד צדדית. העוינות והשנאה הערבית למדינת ישראל במדינות שחתמו איתנו הסכמי שלום- בעידוד המעצמות, לא שכחה. מנהיגי ערב שפועלים תחת ההסכם ממשיכים לטפח אותה עד עצם היום.

אורי אבנרי שונא

אורי אבנרי ויאסר עראפת בבירות 82

אורי אבנרי פותח בווידוי אישי על השנאה ההדדית ששררה בינו ובין גולדה. משם כצפוי ממשיך אבנרי, שמזוהה כאחד מראשי תנועת הפוסט-ציונות להסביר עד כמה גולדה לא אהבה והבינה ערבים. אבנרי כנראה משוכנע שהבין. במהלך השנים רקם קשרים אישיים עם טרוריסט אנטישמי שהביא למותם של אלפי יהודים ואלפי פעולות טרור. תמונותיו המחוייכות עם יאסר ערפאת מעבר להתרפסות, מהוות עלבון לכל יצור תבוני בעל מוסר.

עבורי מדובר בפוליטיקאי שולי ועיתונאי רודף סנסציות אך מעבר לטעמי האישי, אופיו או עמדותיו הפוליטיות -חשוב להבין שדיעותיו של אבנרי לא קשורות לחומר הגולמי שנמצא מסיבה פשוטה. עמדותיו הקיצוניות של אבנרי לא קיבלו ייצוג בשיח הציבורי והעיתונות בתקופת כהונתה של גולדה.

למעשה אף אישיות ישראלית לא ראתה, דיברה או הכירה בערפאת ויתר חבורות הטרור כפרטנרים. פרשנותו של אבנרי לא רלוונטית להבנת דמותה של גולדה ובחירותיה בקונטקסט של הימים ההם. אורי אבנרי הובא לסרט רק כדי שנזכור מי האשמים.

צבי זמיר בוכה

בקרב ההאשמות שבין ראש אמ"ן זעירא לראש המוסד בתקופת מלחמת יום כיפור אני מצדד בצבי זמיר. איש מיוחד דייקן ושקול במילותיו שתרם רבות למדינה וקהילת המודיעין. גולדה סמכה עליו ומבחינתי מדובר בבעל התפקיד היחידי שמקומו בסרט ראוי ויותר מכך, נדרש.

צבי זמיר

זמיר הוא זה שבישר לגולדה את החדשות המרות ממינכן, ייעץ והשיב לשאלותיה וביצע את ההחלטה הנועזת לחיסול פעילי הטרור הערבי שהשתוללו ברחבי העולם. מכיוון שמדובר בסרט דוקומנטרי שמתיימר להציג זווית היסטורית. זמיר שאמנם מתוודה שהעריץ את גולדה, מאזן את כתב האשמה הצפוי והשטחי.

למעשה זמיר היחידי שהציג בצורה מלאה ומאוזנת את הסיטואציה שבה גולדה קיבלה החלטות לצד הלחצים והחוסן הנפשי שנדרשה להפגין. בעיני מדובר באיש שמקרין יושרה ומניעיו כמו של גולדה ציוניים למהדרין. לא שאין לזמיר אגו וטעם אישי, רק ניכר עליו שהשירות לעמו חשוב בעיניו בהרבה, בניגוד לאחרים. וכן, אני אוהב לשמוע ולצפות באיש הזה.

חלק מהראיון עם זמיר היה עבורי מוזר. מעולם לא חשבתי שאראה ראש מוסד לשעבר בוכה בראיון ובמיוחד כזה שברור שיעבור עריכה לפני שידור. אם מדובר בבכי אותנטי? כשסיפר על נרצחי אולימפיאדת מינכן בוודאי כן. אך הזעקה "שלא חייבים תמיד להילחם" נראתה לי תוצאה של מאמצי בימוי בניסיון לקשר אותה לכתב האשמה. עד כמה היא באמת אותנטית תשפטו בעצמכם.

יוסי ביילין זועם

יוסי ביילין ואבו מאזן

אין צורך להציג את ביילין שזכה לכינוי נער פרס בשל חתרנותו הפוליטית. יוזם אוסלו, מראשי יוזמת ז'נבה ומנסחי הבנות ביילין- אבו מאזן. כן, זה אותו אבו מאזן שמימן את הטבח באולימפיאדת מינכן שעל תוצאותיו דיווח זמיר לגולדה מהשטח ובגללו בכה באותו סרט ממש. כצפוי לפי יוסי ביילין, ששותפיו הביאו לרצח אלפי ישראלים את האחריות והאשמה למלחמה יש להפנות לישראל. אולי גם להפצת האנטישמיות הערבית לפני קום המדינה ולפני העליות אנחנו אחראים.

תרומתו של ביילין שכלל לא עבד עימה להבנת דמותה של גולדה מיותרת לחלוטין. שיא האבסורד בסרט התרחש כשביילין צרח הוליווד או הבימה או מילה לעגנית אחרת שגולדה השתמשה כדי לציין שבגין וסאדאת עושים הצגה. עברו מיום כיפור עשרות שנים ויוזמות לשיחות ותהליכי שלום למיניהם ונראה שהסרקזם של גולדה היה מדוייק להפליא.

אין לנו שלום אמיתי עם מצרים או ירדן והפלסטינים לא רוצים מדינה ולא שלום. בדיוק כמו לפני קום המדינה, הם עדיין מלמדים את ילדיהם שהיהודי לא זכאי לגור במדינה משלו או לגור בת"א, ירושלים עכו אשדוד וצפת. היוצרים ביימו לנו את יוסי בגרסת נביא הזעם והשאירו את ההפצה המחודשת "זקני ציון" של המצרים וחומר הלימוד של משרד החינוך הפלסטיני מחוץ לפריים. את סצינת הזעם המגוחכת שהקשרה לראיון הגנוז עם גולדה די מגוחך, השאירו לפינאלה.

מוטי אשכנזי פוזל

בספק אם יש אדם נוסף שמהפגנת יחיד הצליח לסחוף ציבור למחאה נרחבת שהובילה לחילופי שלטון. מוטי אשכנזי הרוויח במעשים ובדם את זכותו לבקר את ראשי המדינה והצבא על ההחלטות השגויות שהביאו לפרוץ מלחמת יום כיפור במצב אי מוכנות. יהיו מניעיו אשר יהיו אבל עובדתית מוטי התריע. ניסה להזהיר מהדלת וכשנחסם עבר לחלון ומשם ניסה מהגג.

מדובר בדמות מפתח להבנת קריסת שלטון המערך בראשות גולדה והשתתפותו בסרט מובנת בהקשר זה. אך שוב, היוצרים בחרו להפוך את הסרט לכתב אישום ולדלג על פרטים ואמיתות שלא התאימו לאג'נדה.

למוטי היה ברור שדיין היה זה שהוביל לסדרת ההחלטות תמוהה ומחדל יום כיפור רובץ על כתפיו. דדו וגולדה, כל אחד מסיבותיו קיבלו את הדרך הכמעט אובדנית שבחר דיין שהיה מר ביטחון בכבודו ובעצמו. אדריכל ניצחון המחץ של ששת הימים. זמיר סיפק את הערכות מאחורי הלחץ האמריקאי להמתין ואת המידע שנוגע לכוונת הערבים. דדו ציית לדרג המדיני ולכן האחריות על ההחלטות הבטחוניות והתפקוד הצבאי היתה של דיין.

יותר מכך, מוטי עצמו העיד בראיונות שגולדה לא הבינה בביטחון וצבא.

מוטי אשנזי, משה דיין

לכן הטענות שהובאו בסרט לא משרתים את אמת ההיסטורית אלא מסקנה מוכתבת מראש. אני בטוח שמוטי אשכנזי הבחין היטב באשם, הרי הוא קרא לו להתפטר באופן אישי והפגין לאחר פירוק ממשלת המערך נגד צירופו של דיין לממשלת בגין. בעריכה הפכו אותו לפוזל שלא מבחין בחלוקת האחריות בין הדמויות המעורבות.

קולט אביטל – חשבה שאני מטומטמת

אביטל היתה חברת מפלגת העבודה, אחר כך מרץ ויועצת בכירה לארגון השמאל הקיצוני JStreet. פוליטיקאית שעשתה קריירה במשרד החוץ בתקופתו של אלון ליאל וניסתה להפוך לנשיאת המדינה. קולט אמנם הוסיפה צבע לדמותה של גולדה אבל מלבד שיוכה הפוליטי באמת שאין דרך להסביר את הבחירה דווקא בה.

מכל כל בעלי התפקידים ראשי המשק הגנרלים והמפקדים שעבדו עם גולדה (ועדיין בחיים) קולט לא שייכת למעגל הראשון ולא השני. תפקידה העיקרי בכתב האשמה, לאחר העריכה כמובן- היה לתאר עד כמה גולדה לא האמינה שסאדאת יגיע לישראל.

מירון מדזיני – "אל תשקר היא ביקשה ממני"

כמו זמיר גם מירון מזדיני, דובר הממשלה שהפך בהמשך לביוגרף של גולדה, סיפר על האתגרים שצלחה באותן שנים קשות, על יושרתה ודאגותיה. אולי מכיוון שאימו היתה בילדותה מיודדת עם גולדה וכנראה בגלל האיש ואופיו ניכר שהעריך אותה מאוד והשתדל כמו אז לדייק במילותיו. צמד הבמאים בחר להעניק משקל עודף להתרשמותו בנושא שיחות השלום. "גולדה לא ממש התרשמה מהצהרות השלום של סאדאת". הרושם מהראיון מסתיים במסר הזה שנדמה שחולץ ממירון בכוח.
אמנם אפשר לטעון שהאשמה נראית כטון העיקרי שמסיים את הסרט כי מדובר בסדר הכרונולוגי של האירועים. להתרשמותי, לאור צירופם של ביילין, אבנרי וקולט לצד העריכה והבימוי המרואיינים נראה שהסדר ההיסטורי והאמת לא עמדו כנר לרגלי היוצרים. לא כמו שיקולים אחרים שמיד אתאר.

ראיון מהארכיון לא צריך כלום

החומר למעט עריכה מינימלית אם בכלל, יכל לשמש כסרט מוגמר מרתק ובמקרה שהיה צורך לעבותו היה ניתן לצרף את הראיון המקורי. במקרה שלנו, מי ששילם עבור "היצירה" רצה להשיג תוצאה שלא קשורה כל כך לאמנות ובטח שלא להיסטוריה.

קרנות גרמניות 

המעורבות של הגרמנים בפוליטיקה הישראלית היא נושא עגום. אין הרבה מקרים שמדינה "ידידותית" מממנת פעילות פוליטית בדמוקרטיה אחרת ומתערבת בענייניה בצורה כה גסה. רוב מוחלט של המענקים מגרמניה לקרן לישראל החדשה, לקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה כמו לארגוני שמאל קיצוני אחרים מוקדשים לטיפוח מיתוס הכיבוש. אבל בניגוד לזמנה של גולדה, כיום הגרמנים מוכרים כאן נשק במיליארדים ורחוקים מלהיות תמימים.

אני לא חושב שהגרמנים באמת מאמינים שהרשות הפלסטינית רוצה שלום. גם קשה לי להאמין שאינם מודעים לשטיפת המוח האנטישמית שהם מממנים מרצון ביהודה ושומרון כמו לארגוני שמאל שקורעים שסעים בחברה הישראלית במשך שנים.

הקשר בין האנטישמיות הגרמנית לפלסטינית עמוק בהרבה מתרומות לארגוני התקוממות רצחניים. הגרמנים שזכו במוניטין האפקטיביות המחרידה והדיוק האובססיבי יודעים גם אחרת, כשצריך. במשבר טבח הספורטאים במינכן הגרמנים סירבו לאשר לישראל לשלוח יחידת עילית מנוסה לשחרור החטופים. זה לא מסתכם בסירוב בלבד. הם ניהלו את העניין בצורה שלומיאלית ומעבר לכך, מזלזלת.

בתשובה לתהייה הישראלית טענו שימשיכו במשחקים האולימפיים בנימוק שלטלוויזיה הגרמנית אין חלופות לשידור. 11 יהודים נרצחים בטבח שנראה לקוח מסרט אימה והגרמנים- הדייקנים מאז ואלה שתורמים לאבו מאזן היום, האיש שגייס את הכספים לטבח הספורטאים -החליטו שידור שהמשחקים האולימפיים חשובים יותר.

האם הגרמנים היו ממשיכים באולימפיאדה אם חבורת ישראלים היו רוצחים 11 ספורטאים פלסטיניים?.

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
חוק הקולנוע מפנה מיסים מהציבור ומעביר אותם ליוצרים ע"י מספר קרנות. הוועדות בקרנות מעסיקות מומחים שבמקרה מחזיקים בעמדה פוליטית אחידה להפליא. באתר מידה תוכלו לקרוא עד כמה היצירות והחלטות המימון של הקרן מאוזנות. לקרן החדשה לקולנוע שקשורה כמובן לקרן לישראל חדשה יש קטגוריה שלמה של סרטי "הסכסוך הישראלי פלסטיני" שאותם מימנה.

אם מדובר בגאוות יחידה או בסתם גאווה זה יוצא מהכיס שלנו ללא שום שקיפות או קריטריון אומנותי אחיד. מקרה קלאסי של הוועדה החליטה- כמו בסרט "הערת שוליים". סיטואציה שמתקיימת מימיו האפלים של הקומוניזם ועד עכשיו במרכז תל אביב. רוצו לראות. רק אל תצפו למצוא מימון לסרט בעל זיקה ציונית שמותיר את ישראל באור חיובי.

שגיא בורנשטיין, במאי ומפיק

יצר סרט מסרטוני יוטיוב שהעלו תיכוניסטים מהמסעות שואה לברלין.

אודי ניר, במאי ומפיק

פסטיבל עכו תיאטרון תמונע, צוותא, התיאטרון העברי-ערבי ועוד.

לא מכיר אותם ולא יודע מי הם , רק מבין קצת איך תורמים מתנים ומוודאים תמורה כשהם רוצים. מהציוץ הזה ניתן להבין מאיזה צד של המפה הפוליטית נוצר הסרט "גולדה".

גאורג טשורטשנטהאלר, מפיק

גרמני שהפיק חלק מהסרט או פיקח שההפקה מתקיימת בהתאם לרצון התורמים כי אין לי הסבר אחר. הפקה מחומר ארכיוני מצולם של פחות משעה ומספר ראיונות באולפן באמת צריכים שלושה מפיקים?
חשבון הטוויטר שלו: -https://twitter.com/tschurtschi74-

שני רוזנס, עורכת ועוד

עיתונאית ועורכת המתגוררת בברלין. מעבר לקונוטציות המתבקשות ניתן לשער עד כמה השפעת רצון הגרמני תרמה לעיצוב דמותה של גולדה בסרט. אין לי מושג אם רק ביצעה הוראות הבמאים והתסריטאים אבל קשה לי להתעלם מהדמיון כשהמטרה היא קישוש אשמה יהודית. יש גם ברשימת הקרדיטים את ערוץ HOT8 ו-JIFF ועוד כל מיני גופים שממש אוהבים ציונות ולכן משקיעים באומנות ציונית מבוקר ועד לילה.

להעמקה נוספת (PDF) במיתוס סירובה של גולדה לאותן הצעות שלום

חגי צורף, ממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים —
תשובה ליגאל קיפניס

ראיון בערוץ בריטי מ-1970 ובו מתברר שראשת הממשלה היהודית הראשונה היתה בעצם פלסטינית ( 1921-1948) רודפת שלום.

כן, גם כאן היא מצהירה שתשמח לנסוע לכל בירת מדינה ערבית כדי להביא משם שלום והיא רק מחכה להזמנה.

אחרית דבר

אם יש דבר אחד שלמדתי בחיי הוא שכסף ציבורי הוא המשאב הזול ביותר. השילוב של היהירות ואותו הלך רוח שגרם לאבנרי וביילין להתדפק על דלתות טרוריסטים אנטישמים ולשווק לאחיהם חלום משיחי מסוכן על בסיס רעוע במיוחד ימשיך לספק לנו סרטי "דוקו" מאותה סוגה.

מדובר באותו סוג טיפוסים שניסו בסתר ולפעמים הטיפו להחזיר את הגולן לסוריה ונעלמו מחיינו. טיפוסים חסרי אחריות לאומית, עסוקים ומלאים בעצמם. אותם אמנים וחברי הועדות בקרנות ימשיכו לנסות לעוות את ההיסטוריה מהמקפצה על חשבון תקציב שיצא מהכיס שלכם. זה לא יימשך עוד הרבה זמן אבל נשימה ארוכה וזה עובר. לחיים.

מודעות פרסומת
פורסם ב אדמה

קרנפים, בדואים ומיעוט שסוחב אהבת אמת על הגב

The System 3

אני מעדיף ברגל. רק בהליכה אפשר להתחבר ישירות לשקע הייחודי לכל חבל ארץ ולהרגיש בתדר הייחודי שעולה מהאדמה.  האדמה, הצמחים, הצורות בנוף ובעלי החיים מקרינים דברים שניתן לחוש בהם. בג'יפ אפשר לחצות את הארץ תוך שעות בלי להבין היכן היית ודרך מה חלפת. לפעמים זה נחמד לגמוע נופים במהירות אבל דרך הרגליים מקבלים את התהודה המלאה של המקום. אם תרצו, ארץ ישראל אנפלאגד. מכל סוגי הדממה שבטבע אני מעדיף את השקט של הפינות המיוחדות במדבר.

השהייה בשקט הנקי הפכה לצורך מוחשי ופיסי. נשימה ארוכה על פסגה לא מתויירת או קפה סיגריה על מדף סלע קריר פעם בשבוע שבועיים מציפים את החשוב. חייב להתנתק מהאימיילים ולנקות את העיניים מריצוד המסך כדי לנשום, לקחת אוויר. מקו הגשם עד אילת טיילתי כמעט בכל תא שטח. צפיתי בזאבים, תנים, צבאים, נחשים, עופות טרף, שיטפונות, זריחות ושקיעות. חיפשתי צל בערבה וצעדתי ברוח מקפיאה בגב ההר. התעוררתי מפסיעות יעלים ונרדמתי במעגלי עיניים צהובות של להקות תנים. את מיליון הכוכבים והירח שעלה מעל לים המלח לא אשכח לעולם.

לאהבה הזאת אין שם והיא עומדת להשכח, חובבי המדבר הפכו למיעוט. המדבר והנגב הופקעו לפני שנים כשטחי אש ואזורי כריה והמסלולים מוגבלים לסופי שבוע. לעיתים רחוקות פוגשים באמצע השבוע טיילים רגליים, בעיקר צעירים במקטעי שביל ישראל. החום בקיץ ומידת העניין שדור המסכים מוצא בהליכה בנוף החדגוני הביאו לדלילות הניכרת במסלולים. עם הגבלות הכניסה ופער הדורות השלמנו מזמן אבל מי שמחסל סופית את התופעה המינורית של תרמילאי המדבר הם הגנבים הבדואים.

מדובר בתופעה שהחלה בחניוני מסלולים פופולריים והתפתחה למכת גניבות איומה שמקצינה משנה לשנה והתרחבה לכל השטח. פעם היינו פותחים מפת סימון שבילים, מרכיבים מסלול בחצי שעה מעמידים את הרכב בתחילתו ויוצאים לדרך בראש נקי. כיום עבור רוב המטיילים מדובר בטאבו.

אי אפשר להשאיר רכב בדרום באף מקום פתוח ללא שמירה ולצאת למסלול רגוע. צריך להחנות בתחנות דלק, יישובים ומגרשי חניה של מפעלים ושמורות טבע ומשם להתנהל בטרמפים, מוניות או תחבורה ציבורית לתחילת המסלול ובחזרה. פתרון שכולו בזבוז זמן וכסף ומעבר לכך, גם לא רלוונטי לחלק ניכר מהמסלולים.

כל חניה מחוץ לנקודות הבטוחות יחסית תביא לגניבת הרכב, הגלגלים, מערכת השמע וציוד אחר שהושאר. אם יש לך רכב מדגם מבוקש הסיכוי שתמצא אותו קלוש עד בינוני, תלוי בשנתון. אם הרכב לא מהדגם והשנתון הגניב, כל מה שערכו גבוה מ-50 ₪ בחנות לשבירת חלונות. אזעקות לא מרתיעות אותם ולחוצפה אין גבול.

תצפיתנים מצויידים בסלולריים לתזמון הגזל סורקים את החניונים ומוודאים את מרחק המטיילים מהרכב. חמש דקות, מיד כשהקבוצה נעלמת במורד הוואדי מספיקות להעמיד רכב על בלוקים במקרים אחרים פשוט לגרור אותו ולהימלט. בחזרה מהנופים והחוויה המדברית המטייל הנאיבי ימצא שברי זכוכיות כעדות אילמת לקיומם של אנשים שמתפרנסים מהמקצוע העתיק בעולם. לקחת מהאחר ללא רשות.

מכת הגניבות יצרה תעשיית פרוטקשיין בזעיר אנפין. ברשת מסתובבים טלפונים של בדואים מהפזורה שמציעים לתיירים היהודים להחנות מול האוהל ללא חשש שהרכב ייפרץ או ייגנב. סוג של אואזיס לבעלי מאזדות וטויוטה. עניין של 20-50 שקלים ליום, שטויות. הרי זה כסף קטן לעומת מיכל דלק והקומבינות שנדרשו לארגן יום חופש. כן, התשלום מנציח את מעגל הפשע אבל מה, -לא תשלם? הוואדי במרחק יריקה והזקנה או הילד שיגבו ממך את הכסף מחייכים ונחמדים.

לא רק ההולכים על שתיים סובלים. בטיולי ג'יפים חייבים להציב שמירה או לישון צמוד לג'יפ וגם קבוצה גדולה של חברה מאורגנים לא תמיד תרתיע את הגנבים. את השבילים החשוכים הם מכירים טוב מכולם. לרוב הם מגיעים רכובים על טרקטורונים או כלים בעלי עבירות עדיפה במקרה שיתפתח מרדף. מתגנבים בחשיכה בשקט ומנסים לקחת מה שאפשר. לפעמים ינסו לגרור במקום להתניע. אין להם מה להפסיד. לרוב אף יהודי לא ירדוף אחריהם והמשטרה לא תשלח ניידת כדי לחקור גניבה ממטיילים שהסתיימה ללא נפגעים בגוף. המשטרה לא מתעסקת בזוטות ומחוץ למזגן נורא חם.

הארגונים שאמורים לשלוף את עם ישראל מהפייסבוק כדי להכיר את הארץ לרשתה ולרוחבה מעדיפים שלא לעסוק בנושא בגלל ההשלכות הפוליטיות. מבחינתם, הארץ הסתיימה באזור צומת דבירה. רוב ההמלצות מיועדות לטיולים בצפון או במרכז. אם לא מדובר בנקודה שניתן בה לגבות כסף- הטיול בדרום מבחינתם מיותר לחלוטין.

ההתעלמות מצד החברה להגנת הטבע, הרט"ג וקק"ל מרגיזה שבעתיים כי אנשי השטח שלהם מכירים את תמונת המצב טוב מכולם. בכל בירור מקדים לגבי מסלול יזהירו מסכנת הגניבות והכי מגוחך הם הקנסות שהם מחלקים לטיילים, שלרוב שומרים על הטבע או לפחות אוהבים אותו.

גם התקשורת מתעלמת ממכת הגניבות. הפניית אצבע מאשימה לתרבות הפרוטקשן והגניבות שפיתחו הבדואים בתקופה שבה דנים בעתיד האדמות נתפסת בברנז'ה התל אביבית כאקט ימני. בנוסף, העורכים מבינים שציבור התרמילאים הם לא בדיוק הצופים הקלאסיים בכוכב נולד ושאר ירקות וחבל לבזבז זמן על אייטם שמציק לציבור שולי כל כך. שיקולי נאורות ערכיים, לא משהו חדש.

313/365: Rubbed

עצוב מכל מצב האכיפה והענישה. נראה שאף אחד מהשופטים, מפכ"לי המשטרה ושרי הפנים של מדינת החוק שלנו לא חונך לאהבת הארץ בתנועת נוער או שהם פשוט התקרנפו ומעדיפים לרבוץ בכורסאות העור העמוקות. הנבחרים כלומר, המנותקים עם התקציב "לקשר עם הבוחר" שכחו שלהכרת הארץ ברגל יש ערך מיוחד. הבעיה שאלה מזהים אותנו -הטיילים, כקומץ חסר ערך אלקטוראלי.

זה לקח שנים וקשה להפנים אבל צריך להודות -הפכנו למיעוט מקופח. הנחמה היחידה שנותרה לתרמילאים היא הידיעה שכל התקלות מקרית על פיסגה או במפגש שבילים תמיד תגרור התלהבות והערכה למופתע שנעצר מולך, מתפלא בדיוק כמוך. כאילו זכית להצצה נדירה בבעל חיים שנכחד ממזמן. זר לא יבין זאת.

זהו, פרקתי מספיק לשישי הזה. עכשיו נבקר את העץ.

פורסם ב עם כזה גדול

10 שלבים ומראה שיפסיקו את הירי מעזה

לפני שאתה ממהר לקרוא על פתרון המראה, כדאי שתעיין בהסבר על מנת להבין עד כמה מערכת המראה חדשנית בגישתה לבעיית הטילים ובכך עוקפת את כל הבעיות המוכרות. לאחר שקראת את הרקע אפשר לצלול למים העמוקים. קח אוויר בפעם האחרונה ותוך דקות תיווכח שניתן לפתור את ירי הטילים -אחת לתמיד.

chess

שינוי חוקי המשחק

1. מחלקים את רצועת עזה ל- 22 אזורים מאוכלסים. לכל אזור או שכונה משייכים אות מהאלפבית העברי. בוחרים מראש מסר ברור וקליט: די לשגר טילים על אזרחים. 

שכונת דיר אל-בלח לדוגמא תקבל את האות ז' ותמוקם לפי הסדר שלוש אותיות אחרי שכונת ג'בליה שתקבל את האות ע'. סדר האותיות חשוב לפואנטה.

2. מגדירים את התגובה. בוחרים את סוג התחמושת ומכפלת הכמות. לדוגמא, כל שיגור מרגמה מהרצועה יזכה למענה של שלושה פגזי 155 מ"מ וכל גראד בעשרים פגזים.

3. מעמידים 22 סוללות תותחים מול גבול הרצועה כשכל אחת מכוונת לשכונה שמייצגת האות הנבחרת.

4. מחברים את הסוללות למערכת ממוחשבת שמתרגמת שיגור מהרצועה לפקודת ירי אוטומטית בהתאם לסדר האותיות שבמסר ומטעינים את התותחים בפגזים.

הנכונות וההכנה התודעתית

5. מכנסים את כל שרי הממשלה ומודיעים להם על התכנית ותפקידם היחידי- לשתוק. את כל השאלות בנושא עליהם להפנות לשר החוץ שירכז את נושא המסרים והתקשורת. שר החוץ יצוייד מראש בתשובה מוכנה (בהמשך).

6. מזמנים עיתונאים מכלי תקשורת מובילים למסיבת עיתונאים שתתקיים לצד מערכת השיגור. את ההודעה יקריא שר החוץ: "בעקבות שיגור הטילים המתמשך על אזרחי ישראל והרצון להגן על אזרחי הדרום ומפני החשש ממאות הרוגים שיגרמו לצד השני במבצע קרקעי נרחב, פיתחנו פתרון שיחסוך בחיי אדם. הפתרון מבוסס על מערכת ירי אוטומטית שעומדת לפניכם. שמה של המערכת: המראה (The Mirror).

מערכת המראה תופעל אך ורק בתגובה לטילים שישוגרו לישראל. היא מכוונת ל- 22 אזורים בעזה בהתאם למסר שנכתב בשפת הקודש. המסר שברצוננו להעביר אל העולם והנהגת הטרור בעזה:
"די לשגר טילים על אזרחים".
מכיוון שהירי אוטומטי לחלוטין ומופעל אך ורק בשיגור מהעבר השני, מוטלת האחריות על מבצעי השיגור מרצועת עזה. כאמור, האות הראשונה במסר היא האות העברית דל"ת. תודה ושלום."

7. במהלך מסיבת העיתונאים יפזרו מטוסי צה"ל שני כרוזים מעל עזה. הראשון יסביר לתושבים על ההחלטה ואופן הפעולה של מערכת המראה והשני יכלול את מפת הרצועה עם חלוקת האזורים לפי האותיות. בראש הכרוז יתנוסס המסר מתורגם לערבית ואנגלית.

Hebrew letter Mirror Photography

עם פיזור הכרוזים תקום מהומה באזור האות דלת. חלק יעזוב לשכונה אחרת אך הרוב יישאר באזור. אף אחד לא יידע למה לצפות והציפיה תגביר את הסיקור התקשורתי.  הפעם ישראל תוביל את התקשורת ולא תגרר להאשמות מפאליווד.

המענה התקשורתי

השיגור הראשון מעזה יגיע במהרה. הפלסטינאים לא יפספסו הזדמנות להציג את ישראל כיישות שטנית השואפת להקיז דם פלסטיני.  עם הירי, תופעל מערכת המראה בתגובה ואזרחים נוספים מאזור האות דל"ת יברחו. צפוי שייגרם הרס ומספר בתים ייחרב. כן, עלולות להיות גם פגיעות בנפש אבל חשוב לזכור- לא אנחנו מפעילים את שיגור הטילים ע"י המערכת, זה הם.  גם השיגור השני יגיע עם האות הבאה והבא אחריו- ארגוני הטרור ימשיכו עד שתגיע ידיעה על פגיעה קטלנית. "עשרה חפים מפשע נהרגו כתוצאה מהפעלת המערכת הישראלית" יזעקו הכותרות. ארגוני זכויות האדם והעיתונאים מבית ובחוץ יעוטו על נבחרי הציבור שלנו בשאלות ותוכחות חמושים בתמונות זוועה מה"טבח הישראלי" שיצרה מערכת המראה.

Angels We Have Heard on High

דיפלומטים ממדינות זרות יצלצלו זועמים ונרגשים. כולם יופנו לטיפולו של משרד החוץ שישיב לכולם בנוסח אחיד: "מי שנושא באחריות ומפעיל את מערכת המראה הם יוזמי הירי- ארגוני הטרור. מערכת המראה משיבה ירי רק בתגובה אוטומטית. המסר שלנו לטרוריסטים – די לשגר טילים על אזרחים. נכון לעכשיו אם יוסיפו בשיגורים, האות הבאה שתופעל במערכת היא האות יו"ד. תודה ושלום"

עד ליום השלישי או הרביעי לסבב השיגורים והתגובה האוטומטית הביקורת תלך ותתעצם. ראשי מדינות יאיימו בחרם גורף וארגוני זכויות אדם יארגנו מצעדים כדי למחות על הפגיעה באזרחים ולהקשות על ישראל לצאת מתפקיד האשם התמידי. על משרד החוץ לדבוק במסירת ההודעה ודיווח על האות הבאה. כל סיבוב ירי עלול לגרום לנפגעים נוספים בצד הפלסטיני והכרזה על אות חדשה תביא לנהירה של תושבים מהאזור המדובר. יהיו כאלה שיעזבו אזורים שמרוחקים מספר אותיות בהמשך המסר רק כדי להקדים תרופה למכה. ההמולה בעזה, תנועת האזרחים ממקום למקום והלווית ההרוגים תיצור לחץ על הנהגת החמאס והארגונים לנוכח החשש מפני מרי אזרחי.

הנהגת החמאס בעזה כבולה למצע הטרור ופאתוס ההתנגדות בכל מחיר ולא תוותר בקלות. בניסיון למקסם את המומנט התקשורתי כנגד ישראל יורו על הסלמה בקצב השיגורים. ייתכן שיאסרו על אזרחים להתפנות מאזורים לקבלת התמונות הנחשקות כל כך. השיגורים יעלו את מספר האבידות בנפש (כנראה לעשרות) ואת עוצמת הביקורת והאשמות כלפי ישראל. התשובה של משרד החוץ תישאר אחידה למעט השינוי באות שיביא כל מטח טילים. שוב ושוב תימסר אותה הודעה לעיתונות. מעזה ימשיכו להגיע תמונות קורעות לב והלחץ יעלה. החכי"ם הערביים וארגוני השמאל יעשו הכל כדי למנוע מהאצבע התקשורתית להצביע על יוזמי הירי. התקשורת המוטה תאשים את ההנהגה הישראלית באטימות ובהפרת אמנות שונות. יהיו הפגנות ומהומות ברחבי אירופה. בשלב זה השרים צריכים לקיים את תפקידם ופשוט לשתוק. מכאן, זה רק עניין של ימים.

8. לאחר שבוע לכל היותר, הלחץ לייצר ידיעות חדשות והעדר חומר ויזואלי מהצד הישראלי יגרמו לגופי התקשורת לעזוב את שר החוץ ומסריו היבשים ולהפנות את עיקר הסיקור לעזה, הרי שם קורה הכל.

האות הבאה והמסר שיתורגם לעשרות שפות "די לשגר טילים על אזרחים." יתפסו מקום נכבד בכיסוי התקשורתי. חברות החדשות לא יוכלו להמשיך להסתפק בפרשנות מהאולפן וישלחו כתבים להביא סיפורים משטח הרצועה. התמונות יגבירו את התהודה התקשורתית. ילדים פצועים ומשפחות שנסות מאזור לאזור, כנופיות השיגור וראשי הטרור שמבטיחים לנקום. ברגע כלשהו העולם יצפה בבכיר כלשהו שיתמודד בשידור חי מול השאלה:

מדוע שלא תפסיקו לירות ולהפעיל את מערכת המראה-הרי אתם גורמים להרג האזרחים שלכם?

9. ברגע שהשאלה תשמע בשידור-ולא משנה מה התשובה שתתקבל, שום דבר לא יעצור את השינוי בזווית הסיקור התקשורתית שיגיע בהמשך. בנקודה זו, שבה הלחץ לייצר כותרות והצד הערבי מחוייב להשנאת דמותה של ישראל בכל מחיר, גם בחיי אזרחים פלסטינים, הסיפור יקבל זווית סיקור אחרת.

הפרספקטיבה לגבי האשמה והאחריות תחזור לעסוק בתוקף מנקודה שפויה ומאוזנת. התגובה הישראלית תובן כמגננה ושיגור הגראדים המזוהה עם מאבק לחופש ייתפס כפי שהוא- פעולת טרור עיוורת המכוונת לפגוע באזרחים חפים מפשע.

עם התנפצות הדימויים השקריים; ישראל בתפקיד הגוליית המרושע והפלסטינים כקדושים חסרי אונים, זה רק עניין של זמן עד שהפלסטינים יבינו שהם גורמים לעצמם נזק תקשורתי. עם כל שיגור נוסף יגברו השאלות ומספר האצבעות המאשימות שמופנות אליהם. אפילו ארגוני זכויות האדם יורידו פרופיל. בלית ברירה, הם יבינו שגם בקרב התקשורתי הם הובסו. בסופו של דבר השיגורים יופסקו והרחוב הפלסטיני יתעסק שוב בשאלות החשובות שהזניח. חינוך, בריאות, רווחה וכל מה שאזרחים מצפים לקבל מהשלטן.

10. מהצד הישראלי ממשיכה מערכת המראה לעמוד טעונה בתחמושת ובמוכנות מלאה. ההרתעה חזרה- לא צריך כיפת ברזל ולא מיגונים. הבעיה של הטילים מעזה נפתרה.

טענות מוסריות, ציקצוקי לשון ושאלות מבצעיות כבר קיבלו מענה: תכנית מהפכנית להפסקת הירי על הדרום.

מה ניתן לעשות כדי שפתרון המראה יקרום עור וגידים?
לשתף בפייסבוק עם המשפחה והחברים. 

זה הכל.