גראדים שרואים מכאן

16:30 אחר הצהריים בשבת שאחרי החגים והמשפחה בלב השדות.
יושבים עם תה מתוק במקום מוגבה עם הראש כלפי השמיים.
מתבוננים בצורות בעננים.

האוויר קר וצלול והראות טובה.
השמיים ממערב צבועים בכתום ומתחת לעננים הכהים והרחוקים מסכי גשם נמתחים באלכסון ברוח הצפונית.

מרחוק שאון הטרקטורים שמעבדים את רצועות הכותנה האחרונות.
אין, נגמר הלבן שהקיף אותנו.
מסביב אדמה חשופה ויבשה ממתינה לגשם, לשתילה הבאה.

זוג נשים וכלב חוזרים מצעדה, מברכים לשלום. זנב למעלה, קוקו תלתלים וחיוכים.
מתרחקים בהליכה נמרצת.

פתאום אזעקה. אנחנו במקום חשוף. לא נספיק להגיע לאף מחסה מבטון בתוך דקות ספורות.
הקטנים באים להתחבק. לאשתי היתה תחושת בטן.
הסירנות רחוקות יחסית והאזעקה הסתיימה. עכשיו הגורל קובע היכן.

פיצוץ גדול מהדהד ממרחק ופטריה גדולה עולה ממקום מוכר.

אני חושב שנפל לא טוב.
מסיימים עם התה עולים לרכב וחוזרים הביתה.
הפעם בשלום.
ישראל של 2011, עצוב.