הצו האמוני של השמאל מזווית חדשה

הפוסט עוסק בפיצוח המניע הנסתר שיכניס הגיון וסדר בסוגיות פוליטיות ופסיכולוגיות שכולנו מכירים. לפני שאתחיל אני רוצה להבהיר שאכן יש בי טינה כלפי השמאל. היא נוצרה בתהליך הבירור שהעברתי את עצמי. במשך יותר מ-10 שנים קראתי עשרות ספרים, מחקרים, החלטות, הצהרות ופרוטוקולים כדי להבין לעומק את שורש הסכסוך היהודי-ערבי. בתהליך התחדדו עמדות השמאל והשפעתן ומכאן התפתחה סדרת שאלות שליוותה אותי תקופה ארוכה. כל זה אינו פוסל או מתקף את תוצאות המחקר שערכתי אלא נועד להסביר שהמניע לבירור היה ונשאר ניסיון כנה להבין את המתרחש.

לגבי האידיאולוגיה שאחזה במספר לא מבוטל של אנשים וארגונים ברחבי העולם- אציין שחלק מאותם "שמאלנים" נמנה עם הקרובים והיקרים לי ביותר. למעשה אני מוקף בשמאלנים.

מתוך היכרות אינטימית ממושכת עם מאות שנמצאים בדרגות קיצוניות שונות, חלקם לפחות מאמין בכנות שהרעיונות שבם הם אוחזים מוסריים ונכונים. נסיונם להפוך לאנשים טובים יותר מתבטא כמו כל אמונה – בביטוי הפרקטיקה האמונית.

עניין ראשון, שלום

אני עומד להציג בפניך את העיקרון או הכוח המניע באידיאולוגיה של השמאל. עם הצגתו ההדרגתית לצד דוגמאות שונות תקדיש באופן אוטומטי תשומת לב לטיעונים ועמדות שתשמע מאנשי שמאל עד שתתחיל לזהות את החוט המקשר. משם זה כבר לא יעצור. חלק מקיסמה של ההבנה האנושית נובע מכך שמדובר בתהליך בלתי רצוני ובלתי נמנע.

אפשר להתחיל.

נעים מאוד: הרווח המשני של משמיעי הטענות והביקורת

לעיתים קשה לקבוע מה מניעיו של מישהו שמבקר מעשה או אדם אחר. לפעמים הטענה עשויה להתברר כמוצדקת ולפעמים הביקורת שגויה אך בשניהם -בביקורת וגם בטענה, מסתתר מסר סמוי. עצם העלאת הביקורת או הטענה מציבה את המבקר במיקום מוסרי אחראי מנוסה או מקצועי יותר. העלאת הטענה מציעה גם עליונות. עצם הפניית הביקורת מניפה את המבקר למקום נעלה ממושא הטענה הודות לכשל לוגי נפוץ:

אם הם לא בסדר ואני שזה שמצביע על כך- סימן שאני טוב יותר.

הרווח המשני מהביקורת מעניק למאמיני השמאל סיפוק מיידי. היא ממצבת את המבקר שמתריע מפני העוול או הכשל כאדם שפועל ממישור ערכי גבוה יותר. ההתניה הנוספת שמסבכת את העניין היא שמאדם מפותח אחראי ומודע לא נדרש מאמץ דחוף לשיפור ערכיו ושכלול מצפונו. עד כאן לגבי הרווח המשני של משמיעי הביקורת. מיד יגיעו דוגמאות.

הצו האלוהי של מאמיני השמאל

חשוב לזכור שהביקורת והעלאת הטענות הבלתי פוסקת מהווה רק ביטוי אמוני של המכנה המשותף. אמנם מדובר בתופעה שכיחה שמזוהה עם המחנה יותר מכל אבל צדקנות והתנשאות אינם הכוח המניע אלא רק ביטוי.

בחוט שמקשר בין כל הטענות, ההתרסות, הביקורות והלעומתיות די קשה להבחין. במשך שנים ניסיתי לעמוד על קנקנו כדי להבין את העיקרון החמקמק שמנחה את מאמיני השמאל. מצד שני, נורא קל לזכור את העיקרון כי הוא ניתן לתמצות במילה אחת.

שלילה

היסוד העיקרי בשמאלניזם נסתר מהעין מפני שהפרקטיקה והביטויים המגוונים מתפרשים על תחומים שקשה לקשר ביניהם. בדקתי ביסודיות את הצו האמוני והוא נכח בכל המקרים- ללא יוצא מהכלל. המאפיין העיקרי של כל מאמין בדת הוא קיום מצוות השלילה:

• שלילת האחר
• שלילת המוסכם
• שלילת הקיום והקיים

אם נזכרת בשלילת קיומו של הבורא ששמעת לראשונה בגן עדנה – הצדק עימך. זלזול והתרסה פומבית באמונת האחר הוא ביטוי שלילה קלאסי ונפוץ. מי לא שמע את "איפה היה האלוהים שלך בשואה?".
החסימה ברשתות חברתיות היא מאפיין נוסף של מאמיני השמאל ורבים מפרסמים צילום מסך לשלילת יכולת הביטוי של האחר כהוכחה לאמונתם והשתייכותם.

יש שיטענו שהשלילה היא בעצם ביקורת וניסיון לגיטימי לשינוי חברתי-פוליטי. לכן התחלתי במשמעות העלאת הטענות. הבעיה שבשמאל לרוב לא מציעים פתרון או דרך לשיפור בעיה קיימת אלא מסתפקים בהטחות חוזרות ונשנות של טענות. ככל שהשמאל מבקר את האחר, הוא צובר אהדה וכוח בקרב מאמינים חדשים וותיקים. התועלת מצדיקה לעיתים גם שימוש בטענות שקריות, סילוף האמת (כולל עריכת סרטונים מגמתית) כשהכס הקדוש היה ונשאר כותרות שליליות בתקשורת.

• חיילי צה"ל ירו אל אזרחים
• פלסטיני נורה ללא סיבה
• טבח חסר מעצורים

רוב מנהיגי השמאל שפועלים "למען" זכויותיהם של ערבים, שחורים, הומואים, מסתננים ומוסלמים מתגוררים בשכונות אמידות. הם מרוחקים שנות אור ממוקדי האלימות והפשיעה. וכך, כשהם ובני משפחותיהם מנותקים מרעש סכנה ולכלוך הם מתריסים כלפי הציבור הנחות בטענות על חשיבות הצורך בקבלת האחר. הצביעות איננה שמורה למנהיגים בלבד.

ושוב איתכם, בלעדיכם

ככל שיישוב או ארגון בעל נטיה שמאלנית מובהקת- תמצא בו יותר שלילה. כשבוחנים חשיפה (זמן X קהל יעד ) בתקשורת קשה שלא להבחין בכך. מכל הדמויות והעמדות שמאכלסים את שידורי האקטואליה והחדשות לרוב הציבור היהודי כמעט ואין ייצוג בפריים טיים. יש שיאמרו שטבעי שתקשורת תציג קו ליברלי ותתנגד לעמדות לאומיות אבל השלילה לא פוסחת רק על הימין הציוני.

הקיבוצים מספקים הוכחה נוספת לשלילה. בקיבוצים לא מתלהבים מערבים בבריכה ובטח שלא מהאפשרות לקבלם כחברים בקהילה למרות שבקיבוצים מתקיים רוב מוחץ למצביעי שמאל. ערבים, אצלנו?- לא. למרות שאין ערבים בקיבוצים הם עדיין מניפים דגלי שיוויון וקבלת האחר ומונעים הקמת בתי תפילה עבור המיעוט היהודי-דתי שמעוניין בכך. שינוי צביון הקהילה הוא טיעון מגוחך (פרקטית) וקצת מסוכן אם נזכרים בתקופות אפלות.

ביקורת כמנוף לשיפור

ביטוי שלילה כציבור בעצומות מחאות ועצרות- רצוי ולגיטימי כשמדובר בביקורת שנועדה לשפר. מצד שני, דוגמאות לבעיות שהשמאל מבעיר כדלק לשלילה מבלי להציע פתרון עדיף תמצא בשפע:

אנרגיה וזיהום אוויר, ירי טילים מעזה, פקקים, מיחזור, הזקנה במסדרון, האיום האיראני, מצוקת הדיור, יוקר המחיה, העלאות שכר, מאבק האתיופים, התעצמות החיזבאללה ,ארגוני עובדים וכ'ו.

כמעט בכל הנושאים השמאל מסתפק בשלילה מבלי להעמיד חלופה ברת קיימא, מוכחת. קיימות מצוקות חברתיות כואבות (בניגוד למחירי הדירות בת"א) וליקויים שדורשים שיפור- על כך אין ויכוח. אך ההבדל בין ביקורת להטחת טענות סיטונאית הוא שהאחרונה מפוררת את האמון בשלטון ואת הזהות הלאומית.

במקום להגביר סולידריות בעיתות משבר, השמאל רומס אותה ע"י העמקת שסעים והבלטת מחלוקות בחברה. גם ללא תואר בהיסטוריה ניתן להבחין שמאבקי השמאל הקלאסיים מתאפיינים בשלילה שהפכה במהלך הזמן לשנאה אמונית.

• שלילת הדת
• שלילת הצבא
• שלילת גברים
• שלילת המערב
• שלילת סמלי הלאום
• שלילת המנהגים והמסורת
• שלילת אמצעי תחבורה, אנרגיה ומזון
• שלילת ההיסטוריה, ההסכמות החברתיות והעובדות

לתופעה יש היבט פילוסופי מרחיק לכת. שמאלניזם כרעיון חייב גוף קבוצה או רעיון כדי לצבור משלילתו כוח. השמאל הוא אידיאולוגיה לעומתית נטולת בסיס שמאפשר פיתוח חברה חופשית ומשגשגת. ללא קיומו של האחר אין למאמין דרך ליישם את עיקר אמונתו- להתנשא, לבוז, לנצל, להדיר, להאשים ולהתריס כנגדו. האבסורד מרתק כי שלילת האחר מחייבת כתנאי את קיומו של הקיים. קיום שאותו השמאל מנסה להרוס.

• התנגדות לציונות.
• שלילת ההתיישבות ביהודה ושומרון.
• ביטול השימוש בכוח צבאי וסידורי ביטחון הכרחיים.

בכל האידיאולוגיות שבשמן נהרגו ונרצחו עשרות מליוני אנשים עמדה השלילה כיסוד אמוני מרכזי. בישראל, מאות מעמותות השלילה מסתתרות מאחורי תארים ושמות שהודות לאנשי שמאל בתקשורת מצטיירים בציבור כארגונים מוסריים.

• בצלם
• יש דין
• יש גבול
• המוקד לפליטים
• רבנים לזכויות אדם
• רופאים לזכויות אדם
• המוקד להגנת הפרט

כבר שנים שפועלים בתוכנו מאות ארגוני שלילה במימון זר ורובם המכריע לא מסוגל להציג הישג אחד או נתון שמוכיח שסייעו לקבוצה כלשהי בהיבטי ביטחון, חופש, בריאות וחינוך.

זה די מדהים, במיוחד כשמדובר על המליארדים שהוזרמו לישראל מארגונים זרים ומדינות "ידידותיות" בעשורים האחרונים. עיון בדוחות השנתיים באתר גיידסטאר מגלה שחלק ניכר מתקציבי עמותות השלילה מופנה למשכורות בכירים ולהוצאות פרסום של… שלילה.

שלילת הציונות וזכותנו לחיות בביטחון לא שיפרה את מצב הערבים במרחב. הסכם אוסלו והטרנספר מעזה העלו את מספר הקורבנות והנפגעים (גם) בקרב הפלסטינים. התנגדות לאכיפת החוק בנגב לא שיפרה את מצב הבדואים. הגבלת כוחות הביטחון לא שיפרה את הביטחון האישי של ערבים ויהודים. התנגדות להקמת יישובים יהודיים לא הצילה ערכי טבע.

שלילה ותמיכה הם בסה"כ צדדיו של אותו מטבע

בגלל שמדובר בהיבטים מגוונים שמתפרסים על תחומים רבים קל לטעות בטיבו של השמאל. חלק מהציבור מניח שמדובר באידיאולוגיה הכרחית שבסה"כ בולמת, מרסנת ומאזנת כוחות נגדיים. אין פלא שמדובר בסברה רווחת. הסיקור התקשורתי של התחום החברתי והפוליטי הביא את הציבור לתפוס את השמאל כחלק ממערכת דואלית שמספקת יציבות. אם אתה בעד שלום- תשלול את המלחמה.  אם אתה בעד החלשים -תחליש את החזקים. השמאל בסה"כ עוזר למוחלש לנצח. כולם אוהבים את האנדרדוג וכל מפיק הוליוודי יסכים איתי.

זה אולי נשמע מוסרי או הגיוני אבל רחוק עובדתית מהמציאות. השמאל כפי שראית בדוגמאות מעל לא משרת את הרעיונות והדגלים שבהם הוא מנופף אלא משתמש בהם לצבירת כוח. האיחוד האירופאי לא קלט מליוני מהגרים כדי לקדם שוויון הזדמנויות אלא כדי לספק מענה לשיעור הילודה הנמוך. שיעור הילודה הנמוך הגיע בגלל שלילת הדת והמשפחה. אגב, אותו איחוד שמממן בישראל את עמותות המסתננים השונות, שילם לגנרלים בטוניס מיליונים להקמת מחנות כליאה איומים עבור אותם מסתננים מאפריקה. מדובר באותם דגלים, אותו ארנק ואותם אנשים ובאותה אמונה.

מדינות ותאגידים ממשיכים לבוז לכל קוד אתי והומאני כשהם "רוכשים בתרומות" שתיקה והעלמת עין מארגוני שמאל. ראיה מפוכחת אחר נתיב הכסף מצביעה על האמת העצובה. כל אותם ארגוני סיוע עתירי תקציבים למעשה מתפרנסים מבעיות -ואין למובילי העמותות והארגונים שום תמריץ כספי לפתור אותן אלא להיפך.

אותו ציבור מוחלש שהשמאל מפגין למענו לרוב מנוצל בציניות. לאחר שמתפזר אבק הקרב  המוחלש נשאר בבעיותיו שלרוב רק החריפו. בכל העולם השמאל משתמש ויוצר מחלוקות ובעיות כדלק לצבירת כוח.

למעשה אנשי השמאל שדורשים שקיפות, הכלה, פלורליזם ורב-גוניות שוללים יותר מכל כת או אמונה את זכויותיהם של אחרים. השלילה היא הצו האמוני, המניע והמכנה המשותף לכל תנועות השמאל בעולם.

התשובה לשאלה האם השמאל כתנועה ואידיאולוגיה שיפרה את מצב האנושות טמונה במאות מיליוני מצבות פזורות ברחבי העולם. התמונה האחרונה מוונצואלה שבה אנשים גוועים מרעב בעקבות שלילת הקפיטליזם המערבי.