בגידת אנשי הממשל האמריקאי

כחודש לפני טבח שמחת תורה והמלחמה בעזה התפרסם בכלי תקשורת פחות מרכזיים בארה"ב סיפור לא פשוט לעיכול עבור הישראלי הממוצע. זה שעדיין מאמין שארה"ב כידידתנו הגדולה עושה הכל כדי לחזק ולשמור על בטחוננו. לפני שניגע בלב העניין ונעסוק בבוגדים, כדאי שתבין מדוע טרם שמעת עליו.

העולם החופשי והמידע החופשי
חברות הביגטק מחזיקות בכמות ואיכות מידע שאף אחד מעולם לא החזיק. בנוסף לבסיס הנתונים שעוסק בכל אחד מאיתנו, פיתחה כל אחת מהן אלגוריתם. החברות טוענות שהאלגוריתם חף משיקולים פוליטיים ומתמקד בהארכת זמן הביקור ברשת החברתית. כבעל ניסיון של 20 שנה בתעשיית החיפוש, מדובר בטענה מגוחכת כפי שתראה בהמשך.

ממשלת ארה"ב מנהלת קשרי גומלין עם חברות הביגטק בנימוק בטחוני. משהו בסגנון, "תנו לנו את המידע הנדרש להגנת המולדת ותקבלו אישור חוקי להמשיך לכרות מידע ללא הגבלות, לצבור עוד כוח ולהרוויח הון עתק".
מאז, גוגל עם מונופול בתחום החיפוש (כולל יוטיוב) פייסבוק, אינסטגרם וטוויטר משתפים פעולה עם סוכנות הביטחון וחלקים בממשל וליתר דיוק, עם בכירים במפלגה הדמוקרטית. יש וועדות ושימועים בקונגרס בנושא שעדיין ניתן לאתר (אם גוגל יאפשר לכם) וזה הרקע לרכישה של טוויטר ע"י אילון מאסק.

הרשתות החברתיות מספקות חלק מצריכת האקטואליה אך בראש ניצבים עדיין ארגוני העיתונות והתקשורת הוותיקים. בתקופת הקורונה החליטו ארגוני העיתונות המובילים להילחם במידע שאינו מבוסס. שם בעצם החלה תופעה מוזרה. במקום שיילחמו כמו כל גוף מסחרי עם המתחרים, הם החלו לשתף פעולה נגד ארגוני תקשורת קטנים ואנשים פרטיים בעזרת מיזמים וארגונים שאומרים לספק "בדיקת עובדות". ברשימת הארגונים שבחרו לשתף פעולה למען "מידע מאומת" תמצאו את Reuters, BBC, Associated Press, CNN ועוד.

מיזמי בדיקת העובדות הוקמו קצת לפני הקורונה ומשמשות גם את חברות הביגטק כדי להפחית חשיפה למידע "בעייתי", ארגון בעייתי או אפילו אדם. התוצאה לתיעדוף וההדרה המכוונים היא הבלטת ידיעות רצויות בכלי התקשורת הגדולים והזרמת פיד מידע מצונזר למשתמשי הרשתות. בלוגים, פוסטים, ציוצים של אנשים מסויימים יקבלו פחות חשיפה אם בכלל ואחרים יזכו להפוך לוויראלים.

כמובן שאי אפשר להוכיח את הסיבה כי האלגוריתם סודי ומוגן בחוק אך גם בגלל שפעילות מיזמי בדיקת העובדות המפוקפקים (כולם מנוהלים ע"י לשעברים) איננה שקופה לציבור. התוצאה בכל מקרה, ברורה.
בשורה התחתונה פט קונדל, מארק לוין, וגם ראסל ברנד (שהורשע ע"י הקונגלומרט בטרם הוגש כתב אישום) ועוד רבים שחושבים אחרת, עזבו את הרשתות הגדולות של הביגטק ופתחו חשבון נוסף ב- Rumbel ורשתות חברתיות אחרות.

דע את האוייב, האמיתי
שיתוף הפעולה בין חברות הביגטק וגופי החדשות הגדולים יצר מפלצת. מפלצת אדירה שנהנית משליטה כמעט אבסולוטית במידע שצורך האדם המערבי. מפלצת בעלת כוח אימתני שמאפשר מניפולציות תקשורתיות בעלות משמעויות פוליטיות אדירות. ועדיין, מבחינתי הכוח ליצור מניפולציה הוא לא לב העניין. ממשלות כבר ביצעו מניפולציות בהיקף נרחב. הנושא שהכי מטריד אותי הוא חסימת מידע מבוסס והסתרת האמת גם ממי שמנסה למצוא אותה ע"י גופים שמציגים את עצמם כבודקי אמת או כאלגוריתמים נייטרליים שאינם מוטים פוליטית. כל זה מתרחש ללא שקיפות או פיקוח ע"י קומץ אנשים סמוי מהעין הציבורית.

ברור שיש גופים ואנשים שמפיצים פייק דרך תמונות, סרטונים ומידע טקסטואלי אבל גם ברור שטובת הציבור איננה המניע של האנשים שמנהלים את המפלצת. הם פגעו בחופש הביטוי בצורה כה גורפת ובאינספור מקרים שהשאלה מיותרת. מגוחך לטעון אחרת. הם חסמו את טראמפ, נבחר ציבור של עשרות מליונים באשמה שקרית. הם הסתירו את פרשיית השוחד של משפחת ביידן שנחקרת ע"י ה FBI מהציבור וחסמו גופי תקשורת שדיווחו עליה לצד אינספור אנשים וארגונים שפשוט חשבו אחרת. הם חסמו מידע מסחרי ורפואי שנוגע לקשרים בין תאגידי התרופות לבכירים בתקשורת ובממשל שקידמו את החיסונים. בלי קשר לטיעוני נגד ובעד החיסון עצמו, הם חסמו מחקרים ומידע מאנשי רפואה מעיני הציבור.

מה שמטריד במיוחד הוא גודלה של המפלצת. בישראל כבר עשורים שבערוצי 11, 12, 13 תמצא את אותם אייטמים ומאותה זווית סיקור- כשבעצם, הערוצים אמורים היו להתחרות ולבדל את עצמם עם תוכן ייחודי.


זלזול, הדרה ופסילה
אחידות המידע הפכה לעניין גלובלי. עורכי המהדורות בארץ וב BBC וה CNN מיישרים קו במשך שנים ולכן הסיפורים וזווית הסיקור זהים. במקרה שאדם, אייטם או דיעה אחרת זכו לחשיפה משמעותית למרות קווי ההגנה מהאמת של קונגלומרט התאגידים הגלובלי הם מיד מטופלים. העמדה או הידיעה מוצגת כקונספירציה, נשללת כמיושנת, כחסרת ערך, או שהדובר בלתי ראוי, מגוחך, מפוקפק, הזוי ובדרך כלל מתואר כקיצוני. מכאן האינפלציה בתיוג השכיח "הימין הקיצוני". כמעט כל מה שלא רצוי בעיני האג'נדה שמקדמת המפלצת מתוייג כימין קיצוני. מדובר בטאבו מנטלי, לנושא שאין להרהר בו או לשקול אותו ברצינות כאלטרנטיבה לדיעה הנכונה שהופצה ע"י המפלצת.

חזון כסף וכוח

חזונו של אובמה למזרח התיכון לא פורסם מעולם לציבור הרחב. המפלצת לא רצתה שהציבור ידון בנושא. המידע על התכנית הגיע מחיבור נקודות בראיונות הספורים שסיפקו עוזריו של אובמה. החזון נובע מגישה בדלנית הדוגלת בהסתלקותה של ארה"ב מהמזרח התיכון לאחר כשלונות מחפירים נזקים פוליטים וכלכליים לאורך השנים ומתמקד באיראן. אובמה רוצה את איראן כאימפריה צבאית וכלכלית שתשמש כגורם אזורי מייצב ביום שאחרי.
המעורבות במדינות החסות של ארה"ב במזרח התיכון והתמיכה בבעלות הברית אינם חלק מתכניות אובמה לעתיד. אובמה טען שהוא רוצה שהחיילים והכסף יישארו בבית. זה לא מנע ממנו לפתוח במלחמה בלוב, להפיל את קדאפי ולהביא לאי יציבות מתמשכת במדינות נוספות.

במודיעין האמריקאי מודעים היטב לתחרות על הנהגת העולם המוסלמי מצד טורקיה, מצרים וערב הסעודית הסוניות כשמהעבר השני, איראן השיעית. יוצאות הדופן במזרח התיכון היא ישראל היהודית וקטאר שתומכת באחים המוסלמים (חמאס, טורקיה, דאע"ש אלקעידה) ומשתפת פעולה עם איראן וארה"ב.

השטן הגדול
הבחירה באיראן כמעצמה האחראית למרות שהסבה למוניטין של ארה"ב נזק אדיר בנוסף להיותה מפיצת הטרור הגדולה בכל הזמנים לא מפתיעה. מעצמות כמו ארה"ב, הרוסים, הבריטים והצרפתים בתקופות אחרות, יוצרות קונפליקטים כדי להגביר את התלות של מדינות החסות. ל CIA מעורבות מתועדת בנסיונות הפיכה בעשרות מדינות ברחבי העולם. קונפליקט ומתח קיומי מביאים לפניות לעזרה שנענות ברכש בטחוני והסכמים משעבדים שפוגעים לאורך זמן בעצמאות המדינות בקונפליקט. בירדן, סעודיה, בחריין, עומאן, מצרים, אוקראינה, מדינות דרום אמריקה וכמובן ישראל מכירים את הפרקטיקה האמריקאית ביצירת בעיות וסכסוכים במקום לפתור אותם אחת ולתמיד.


בעיית שתי מדינות לשני עמים
רעיון המדינה הפלסטינית הוא בסה"כ כלי שנועד להשאיר את הסכסוך מדמם ואת ישראל נזקקת. הושקעו בו עשרות מליארדים במהלך העשורים מצד ארה"ב. הם לא טמבלים חסרי מושג כפי שחלק מהמומחים מסביר את ההתנהלות התמוהה. במחלקת המדינה וב- CIA מכירים את השחיתות בקרב בכירי הרשות הפלסטינית. הם מודעים לחינוך האנטישמי שנועד להנציח את הסכסוך, למימון הטרור ולכך שהעם הפלסטיני מאס באנשי הפת"ח. זו הסיבה לכך שאין בחירות בקרב הפלסטינים. את רעיון השלום תמורת ויתור על שטח הם משווקים לציבור הישראלי במשך עשורים דרך יוצאי מערכת הביטחון, אנשי תקשורת, משפטנים ופוליטיקאים.

בניגוד לדיעה הרווחת, אפשר לגייס אנשי ביטחון לתמוך ברעיון הזה ע"י מניע אידיאולוגי, כסף, כוח, כבוד וכמובן, סחיטה. זה לא בהחלט מדע בדיוני וב- CIA יודעים את התורה.

תזכרו שמדובר בארגון נטול עכבות שכבר תועד במעשים "קצת" יותר חמורים מבחינה אתית. הפרקטיקה הנפוצה ביותר, שגם ברית המועצות השתמשה בה כשוחד, היא השתלמות אקדמאית. המועמד זוכה לטיסה ומימון השהות במדינה זרה לתקופה של שנה או יותר דרך ארגון שאינו ממשלתי. שנת לימודים בארה"ב שמוענקת כמילגה לבכירים במערכת הביטחון שווה המון כסף. צריך להיות נאיבי כדי להאמין שארה"ב מסתפקת באמירת תודה בלבד. כמעט לכל הבכירים שמשכנעים את הציבור הישראל לוותר על יהודה ושומרון יש "חוב" כלפי הדוד סם. המלגות הם חלק קטן מהמנופים שנועדו להכשיר את השרץ. מערך שמתבטא במיליארדים שהועברו למאות העמותות והארגונים שנועדו להפיל את נתניהו ולסלול את הדרך להנצחת הבעיה, לתמיד.

זו בעצם מטרת העל של המדינה הפלסטינית- להפוך לבעיה בלתי פתירה. הנהנים העיקריים הם אלה שהזרימו מימון לקידום הרעיון דרך העמותות השונות. שליטי הדיקקטורות שצריכים להפנות את זעם ההמון ליהודים, קטאר, טורקיה של האחים המוסלמים והאיחוד האירופאי. בראש כולן עומדת ארצות הברית של אמריקה, ידידתנו הוותיקה. אותה ארה"ב שמחזיקה מבחינה כלכלית את הרשות הפלסטינית ואונר"א במשך עשורים. ארה"ב השקיעה הון עתק בשימור חולשתה ותלותה של ישראל.

הבוגדים

מסתבר שלבכירי הממשל בהווה ולשעבר יש הרבה מה להסתיר מהציבור האמריקאי והישראלי בנוגע לקשריהם עם הממשל האיראני והקטארים. בתקשורת המיינסטרים המקומית שלנו, בתיאום עם הקונגלומרט התקשורתי הגלובלי הסתירו את הפרשות לאורך השנים בהצלחה מרובה. טבח שמחת תורה יצר בקיעים במעטה הכמעט מושלם. מעטה שהסתיר במשך עשורים פעולות שנועדו להחליש את ישראל.

ג'ון קרי
מזכיר המדינה שמינה אובמה, ניסה לכפות עלינו מדינה פלסטינית בכל תעלול וטריק אפשרי ודחף את הסכם הגרעין הכושל שנחתם ב- 2015 מול הממשל האיראני. אותו ממשל שמכנה את ארה"ב השטן הגדול ואותנו, השטן הקטן.
אם קראת עד כאן, אתה מבין מדוע ההסכם קיבל סיקור חיובי ואוהד מכל חברי הקונגלומרט התקשורתי ללא ביקורת על הכשלים המגוחכים וסימני השאלה שעולים מההסכם.

כשנה לאחר החתימה, אובמה הילל את הסכם הגרעין שאיפשר לאיראן לשקר ולהמשיך בפיתוח נשק גרעיני. במהלך השנים קרי המשיך לנהל פגישות וקשרים מסועפים עם בכירי הממשל האיראני. גם אחרי הסנקציות הכלכליות שהטיל טראמפ על איראן, קרי שכבר פרש מתפקידו, נפגש עם נציגי הממשל האיראני בחשאי. פעולה בלתי שגרתית ובספק אם חוקית לאור תקנות זיהוי סוכן זר (FARA).

לפני שלוש שנים, במרץ 2021, התפרסמה בניו יורק טיימס הקלטה בה נשמע שר החוץ האיראני מוחמד זריף מספר כי קרי הדליף לו מידע על כ-200 התקפות ישראליות נגד יעדים איראניים. זריף לא היה מתנסח כך אם היה לומד על התקיפות רק לאחר שהתרחשו, מהתקשורת. הנושא לא נחקר עד היום למרות דרישותיהם של חברי קונגרס בכירים. כזכור, קרי הפעיל לחץ על ישראל לוותר על הבקעה כדי לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים.

מרטין אינדיק
שגריר ארה"ב ישראל לשעבר, איש הקרן לישראל חדשה והשליח המיוחד מטעם ממשל אובמה למזרח התיכון. אינדיק לחם במשך שנים להקמת מדינה פלסטינית תחת תפקידים וכובעים רבים. הוא החל את דרכו באקדמיה ומשם למכוני מחקר שמלווים ומספקים שירותי ייעוץ למקבלי החלטות. הם לא מוגדרים בחוק כלוביסטים אבל דרכי הפעולה זהות. מהבחינה המקצועית הקירבה לצלחת בוושינגטון, הצליחה. אינדיק ניהל את המשא ומתן הכושל עם הפלסטינים והסכם הנסיגה מהגולן תמורת שלום עם סוריה שלא התרומם, תודה לאל. 


אותו מרטין אינדיק קיבל מקטאר 14.8 מיליון דולר עבור מכון המחקר שעמד בראשו, Brookings Institution. האיש שקידם את השלום קיבל מימון מהמדינה שמימנה את התעצמות החמאס, -קטאר. המדינה שהשקיעה יותר מכל מדינה אחרת בשינוי תפיסות בקרב בכירי האקדמיות המובילות בארצות הברית. זוכרים את הלחץ שהפעיל ג'ון קרי על ישראל כדי שתוותר על הבקעה?

מרטין אינדיק שעבד עבור קרי כפרוייקטור השלום, העסיק את גדי שמני, אלוף פיקוד מרכז לשעבר. אותו אלוף בצה"ל טען שישראל יכולה לוותר על הביקעה מבחינה בטחונית (כאן- הרחבה על הנושא בטוויטר). שמני היה חלק מצוותו של ג'ו אלן הגנרל המעוטר, לסוגיות בטחוניות. אותו אלן שניהל את המכון מאוחר יותר, נחשד בקבלת כספים ולוביזם עבור קטאר והיה מעורב גם בפרשת המימד החמישי עד שלסוף הודח מתפקידו. אינדיק ניסה לגייס בכירים נוספים ממערכת הביטחון כדי שישפיעו על דעת הקהל הישראלית. הקשרים של אנשי אותו מכון מחקר עם קטאר, המממנת העיקרית של החמאס טרם התבררו במלואם. לכאורה מדובר במקרה נוסף של שוחד קטארי. הרי קטאר משחדת (כמעט) כל מה שניתן.

רוברט מאלי
עד לאחרונה, האיש שטווה את הסכם הגרעין מ -2015 שאפשר לאיראנים להתקדם לעבר פצצה גרעינית תחת הסכם שערורייתי נשאר מאחורי הקלעים. גם מאלי השתמש באותו כלי אקדמאי דרך עמותה מייעצת נוספת- International Crisis Group שידועה בכינוי ICG. הוא החל את דרכו כיועץ לענייני שלום עבור ממשל קלינטון ונפגש מס' פעמים עם ערפאת.

מאלי גייס והכניס סוכנת של משמרות המהפיכה, אריאנה טבטאלי למחלקת המדינה ואחר כך לפנטגון בתור עוזרת לראש המבצעים המיוחדים כריסטופר מאייר, בנוסף לפעילים איראניים נוספים מאותו "מכון מחקר". כאן טבטאלי מספרת כמומחית מדוע ההסכם הוא הברירה המוצלחת.

מאלי קידם את הסוכנים האקדמאיים שפעלו תחת הכוונה והדרכה איראנית במהלך השנים. הממצאים בפרשה כוללים אימיילים מול נציגי משרד החוץ האיראני שניהל את מבצע התעמולה ופגישות בבירות אירופאיות. בהתחלה הם פעלו בתור יועצים חיצוניים מתוקף הכשרתם האקדמאית ואחר כך הפכו למשפיענים ישירים על קובעי המדיניות בצוותי החשיבה שהוקמו לנושא הגרעין האיראני באיחוד האירופאי ובארצות הברית.

אותם סוכנים שגייס מאלי נחשפו למידע בטחוני בנוסף לעמדות הממשל במשא ומתן מול איראן שאותו כמובן, העבירו לאיראנים. הרשת כביכול שירתה במשא ומתן את ארצות הברית על חשבון משלם המיסים האמריקאי אבל בעצם לקחה חלק במבצע מתוכנן של משרד החוץ האיראני. הסוכנים כשמאלי שכר עבור מכון המחקר ICG היו ממוצא איראני. בנוסף לפעילות בצוותי החשיבה, פרסמו מאמרים והשתתפו בכנסים ופאנלים תוך הצגת איראן בצורה מחמיאה ושקרית.

כמובן שגופי הביטחון ידעו מהעניין ואפילו התריעו אבל זה לא הטריד את אנשי הממשל או את ביידן עצמו. רק לאחר שפורסמה החקירה, נאלצו במחלקת המדינה להודיע שהסיווג הבטחוני של רוברט מאלי נשלל ובהמשך על עזיבתו את התפקיד. הממשל לא פרסם שום הודעה מעבר לכך וגם לא ה- FBI, הגוף שאמון על ביטחון המולדת- למרות הדרישות מחברי קונגרס להסברים ושקיפות. קונגלומרט התקשורת הגלובלי קבר את הפרשה, כמובן. בדיוק כמו ג'ון קרי, גם מאלי המשיך להיות מעורב בנושא האיראני לאחר שהועזב מהתפקיד. גברת אריאנה טאבטלי עדיין מועסקת ע"י הממשל ורמת הסיווג הבטחוני המקסימלי שלה טרם נשללה.

אנתוני בלינקן
מזכיר המדינה היהודי של ביידן החל את דרכו בממשל קלינטון צבר ניסיון במועצה לביטחון לאומי והמשיך בממשל אובמה. בלינקן מאדריכלי הסכם הגרעין מ 2015. מאז ועד היום, הוא עומד בחזית התקשורתית והודף את הביקורת הרבה שנוגעת לחתימת ההסכם. למרות שהוכח שאיראן שיקרה והסתירה מידע, בלינקן עדיין טוען בלהט מעל לכל במה, שמדובר באלטרנטיבה הטובה ביותר.

זהו שקר מוחלט כמובן. אם בעבר איראן טרחה לשקר למראית עין וטענה שמדובר ביכולת גרעינית לצרכי אנרגיה, כיום היא כבר לא מסתירה שפניה להשגת נשק גרעיני וגם לא את שאיפתה להשמדת ישראל.

המשך התמיכה ופיתוח צבאות הפרוקסי בעירק, תימן סוריה, לבנון ועזה מעיד על רצונה בערעור והשתלטות על המזרח התיכון יותר מכל הצהרה של זריף. ההתנהלות האיראנית תחת ההסכם אולי האטה את התקדמותה לנשק גרעיני אך העניק לפעילותיה לגיטימציה וחופש פעולה. סנקציות כלכליות קשות וחריפות יותר, יאתגרו את ראשי המשטר האיראני בהמשך ייצוא המהפיכה ושימור הדיקטטורה. אלה מטרת השלטון העיקריות. לא פיתוח הגרעין.

משפחת ביידן
קשה לחשוב על דוגמא ברורה לשליט שמשמש כבובה על חוט יותר מג'ון ביידן. עוד במהלך קמפיין הבחירות מול טראמפ היה ברור שמשהו מוזר מתרחש כאן. הכנסים הריקים, הנאומים המשמימים והסקרים המחמיאים מצד הקונגלומרט התקשורתי העלו ספק לגבי תמונת המציאות שניסו למכור לציבור. הסתרת פרשיות השוחד של עסקי משפחת ביידן במהלך כהונתו כסגן הנשיא ע"י ה FBI במהלך הקמפיין הוכיחה לכל מי שפקפק, שמדובר במשחק מכור. כל זאת בנוסף להאשמות השקריות נגד טראמפ על ריגול לטובת רוסיה, בגידת בכירים בממסד הבטחוני ותהליך ההצבעה המפוקפק במעטפות מצד הקונגלומרט הגלובלי.

קשה להאמין שביידן רצה בנשיאות, בטח לא בגילו כשהוא מודע על קופת השרצים שמרחפת מעל ראשו. נראה שמישהו הכריח את הזקן המבולבל להיות בחזית ולעמוד בראש כדי להמשיך את המדיניות של אובמה. ג'ו ביידן נאלץ לבחור במשרת הנשיא ולוותר על האלטרנטיבה שתחסל אותו ואת משפחתו מבחינה כלכלית. הדבר המאיים ביותר על פיגורה פוליטית מכובדת הוא גזר דין תקשורתי מלווה בקלון ציבורי ועונש כבד. השחיתות של ביידן בתקופתו כנשיא היתה שולחת אותו לכלא.

בשבוע האחרון נפוצו בקונגלומרט הגלובלי סרטונים וכתבות שמציגים את ביידן האמיתי- קשיש דמנטי שמדי פעם מסוגל להוציא משפט קוהרנטי. אני לא חושב שמדובר במקריות אלא בהכנת הציבור האמריקאי למהלך של החלפת נציג הדמוקרטים לנשיאות או גרוע מזה. יצירת התנאים למשבר ותסיסה שתביא להפיכה רבתי.

סוף דבר

יש בקרב הממשל האמריקאי אנשים שבגדו בישראל ובעם האמריקאי. הם בגדו בערכים המשותפים האמיתיים שאנחנו חולקים בינינו. הם שיקרו לציבור האמריקאי שברובו, עדיין חש סימפטיה לדמוקרטיה הקטנה במזרח התיכון ויודע להבדיל בין הטובים והרעים. ההבדלים לאחר טבח שמחת תורה, מעולם לא היו ברורים יותר.

אין מצידי נאיביות. המעצמות תמיד מקדמות אינטרסים בצורה צינית וקרה. לכן צריך לזכור שגם הסיוע הצבאי שמוצג בקונגלומרט כקריטי להישרדותנו הגיע מאותה תפיסה.

במקרה שארה"ב לא תספק סיוע, ישראל תפתח יכולות צבאיות עם שותפות אחרות והמכירות של התעשיות הצבאיות שמפרנסות בצורה ישירה ועקיפה מליוני אמריקאים, יצנחו בצורה מסוכנת. אין לנו ברירה אחרת כנגד האויבים וזה כנראה מה שבמערכת הביטחון עושים ממש בימים אלה.

האינטרס של תעשיות הנשק האמריקאיות לא מספק הסבר לבגידה. איראן מאיימת בצורה מפורשת בהשמדת ישראל, המדינה שנוצרה כדי להגן על העם היהודי. העובדה שהיא מפתחת נשק גרעיני שיאיים על יציבות המזרח התיכון והעולם כולו, בנוסף להקמת צבאות פרוקסי בשרידי המדינות במזרח התיכון מעידה על דבר אחד. עצימת עין מצד ארה"ב איננה כשל מודיעיני אלא החלטה מכוונת ובלתי נסלחת.




והפעם -מה הטעם?

המראה הצורה הריח והטעם הם סיבה מצויינת לסימני שאלה. בכל פרי וירק קיים מנעד ברור. יש בעלי טעם חיוור וירקות או פירות בעלי טעם עז. מהו פרי או ירק בעל טעם עז? כזה שטעמו מעיד על מינו בצורה מובהקת ואז גם הטעם נחשב למשובח.

עזות הטעם מושפעת משלב הצמיחה. מראשית מאבק הזרע בדחיפת אדמה ופילוס דרך עבור הגבעול למעלה והתבססות השורשים למטה ועד שלבי הפריחה והבשלתו של הפרי.
מאמץ הצמח לייצר את פריו הוא שקובע את טעמו. ככל שהתגבר על אתגרים טעמו יקבל דגש ועוז. בטעימה מרוכזת בפרי או ירק בעל טעם שכזה ניתן להבחין במאבק האדירים של הצמח. משקלו של זרע בממוצע פחות מגרם. להשוואה, משקל האדמה והלחץ שמופעל על הזרע שטמון באדמה שווה ערך לאדם שנושא על גבו עשרה מחבריו בחול טובעני.
מכאן ההבדל בטעם העדין של מלפפון שגדל באדמת עציצים קלילה ומאווררת לבין טעמו של זית שגדל באדמת טרשים דחוסה וסלעית.
ומה קובע את עוז טעמו של אדם?

שדה בהמתנה

הצו האמוני של השמאל מזווית חדשה

הפוסט עוסק בפיצוח המניע הנסתר שיכניס הגיון וסדר בסוגיות פוליטיות ופסיכולוגיות שכולנו מכירים. לפני שאתחיל אני רוצה להבהיר שאכן יש בי טינה כלפי השמאל. היא נוצרה בתהליך הבירור שהעברתי את עצמי. במשך יותר מ-10 שנים קראתי עשרות ספרים, מחקרים, החלטות, הצהרות ופרוטוקולים כדי להבין לעומק את שורש הסכסוך היהודי-ערבי. בתהליך התחדדו עמדות השמאל והשפעתן ומכאן התפתחה סדרת שאלות שליוותה אותי תקופה ארוכה. כל זה אינו פוסל או מתקף את תוצאות המחקר שערכתי אלא נועד להסביר שהמניע לבירור היה ונשאר ניסיון כנה להבין את המתרחש.

לגבי האידיאולוגיה שאחזה במספר לא מבוטל של אנשים וארגונים ברחבי העולם- אציין שחלק מאותם "שמאלנים" נמנה עם הקרובים והיקרים לי ביותר. למעשה אני מוקף בשמאלנים.

מתוך היכרות אינטימית ממושכת עם מאות שנמצאים בדרגות קיצוניות שונות, חלקם לפחות מאמין בכנות שהרעיונות שבם הם אוחזים מוסריים ונכונים. נסיונם להפוך לאנשים טובים יותר מתבטא כמו כל אמונה – בביטוי הפרקטיקה האמונית.

עניין ראשון, שלום

אני עומד להציג בפניך את העיקרון או הכוח המניע באידיאולוגיה של השמאל. עם הצגתו ההדרגתית לצד דוגמאות שונות תקדיש באופן אוטומטי תשומת לב לטיעונים ועמדות שתשמע מאנשי שמאל עד שתתחיל לזהות את החוט המקשר. משם זה כבר לא יעצור. חלק מקיסמה של ההבנה האנושית נובע מכך שמדובר בתהליך בלתי רצוני ובלתי נמנע.

אפשר להתחיל.

נעים מאוד: הרווח המשני של משמיעי הטענות והביקורת

לעיתים קשה לקבוע מה מניעיו של מישהו שמבקר מעשה או אדם אחר. לפעמים הטענה עשויה להתברר כמוצדקת ולפעמים הביקורת שגויה אך בשניהם -בביקורת וגם בטענה, מסתתר מסר סמוי. עצם העלאת הביקורת או הטענה מציבה את המבקר במיקום מוסרי אחראי מנוסה או מקצועי יותר. העלאת הטענה מציעה גם עליונות. עצם הפניית הביקורת מניפה את המבקר למקום נעלה ממושא הטענה הודות לכשל לוגי נפוץ:

אם הם לא בסדר ואני שזה שמצביע על כך- סימן שאני טוב יותר.

הרווח המשני מהביקורת מעניק למאמיני השמאל סיפוק מיידי. היא ממצבת את המבקר שמתריע מפני העוול או הכשל כאדם שפועל ממישור ערכי גבוה יותר. ההתניה הנוספת שמסבכת את העניין היא שמאדם מפותח אחראי ומודע לא נדרש מאמץ דחוף לשיפור ערכיו ושכלול מצפונו. עד כאן לגבי הרווח המשני של משמיעי הביקורת. מיד יגיעו דוגמאות.

הצו האלוהי של מאמיני השמאל

חשוב לזכור שהביקורת והעלאת הטענות הבלתי פוסקת מהווה רק ביטוי אמוני של המכנה המשותף. אמנם מדובר בתופעה שכיחה שמזוהה עם המחנה יותר מכל אבל צדקנות והתנשאות אינם הכוח המניע אלא רק ביטוי.

בחוט שמקשר בין כל הטענות, ההתרסות, הביקורות והלעומתיות די קשה להבחין. במשך שנים ניסיתי לעמוד על קנקנו כדי להבין את העיקרון החמקמק שמנחה את מאמיני השמאל. מצד שני, נורא קל לזכור את העיקרון כי הוא ניתן לתמצות במילה אחת.

שלילה

היסוד העיקרי בשמאלניזם נסתר מהעין מפני שהפרקטיקה והביטויים המגוונים מתפרשים על תחומים שקשה לקשר ביניהם. בדקתי ביסודיות את הצו האמוני והוא נכח בכל המקרים- ללא יוצא מהכלל. המאפיין העיקרי של כל מאמין בדת הוא קיום מצוות השלילה:

  • שלילת האחר
  • שלילת המוסכם
  • שלילת הקיום והקיים

אם נזכרת בשלילת קיומו של הבורא ששמעת לראשונה בגן עדנה – הצדק עימך. זלזול והתרסה פומבית באמונת האחר הוא ביטוי שלילה קלאסי ונפוץ. מי לא שמע את "איפה היה האלוהים שלך בשואה?".
החסימה ברשתות חברתיות היא מאפיין נוסף של מאמיני השמאל ורבים מפרסמים צילום מסך לשלילת יכולת הביטוי של האחר כהוכחה לאמונתם והשתייכותם.

יש שיטענו שהשלילה היא בעצם ביקורת וניסיון לגיטימי לשינוי חברתי-פוליטי. לכן התחלתי במשמעות העלאת הטענות. הבעיה שבשמאל לרוב לא מציעים פתרון או דרך לשיפור בעיה קיימת אלא מסתפקים בהטחות חוזרות ונשנות של טענות. ככל שהשמאל מבקר את האחר, הוא צובר אהדה וכוח בקרב מאמינים חדשים וותיקים. התועלת מצדיקה לעיתים גם שימוש בטענות שקריות, סילוף האמת (כולל עריכת סרטונים מגמתית) כשהכס הקדוש היה ונשאר כותרות שליליות בתקשורת.

  • חיילי צה"ל ירו אל אזרחים
  • פלסטיני נורה ללא סיבה
  • טבח חסר מעצורים

רוב מנהיגי השמאל שפועלים "למען" זכויותיהם של ערבים, שחורים, הומואים, מסתננים ומוסלמים מתגוררים בשכונות אמידות. הם מרוחקים שנות אור ממוקדי האלימות והפשיעה. וכך, כשהם ובני משפחותיהם מנותקים מרעש סכנה ולכלוך הם מתריסים כלפי הציבור הנחות בטענות על חשיבות הצורך בקבלת האחר. הצביעות איננה שמורה למנהיגים בלבד.

ושוב איתכם, בלעדיכם

ככל שיישוב או ארגון בעל נטיה שמאלנית מובהקת- תמצא בו יותר שלילה. כשבוחנים חשיפה (זמן X קהל יעד ) בתקשורת קשה שלא להבחין בכך. מכל הדמויות והעמדות שמאכלסים את שידורי האקטואליה והחדשות לרוב הציבור היהודי כמעט ואין ייצוג בפריים טיים. יש שיאמרו שטבעי שתקשורת תציג קו ליברלי ותתנגד לעמדות לאומיות אבל השלילה לא פוסחת רק על הימין הציוני.

הקיבוצים מספקים הוכחה נוספת לשלילה. בקיבוצים לא מתלהבים מערבים בבריכה ובטח שלא מהאפשרות לקבלם כחברים בקהילה למרות שבקיבוצים מתקיים רוב מוחץ למצביעי שמאל. ערבים, אצלנו?- לא. למרות שאין ערבים בקיבוצים הם עדיין מניפים דגלי שיוויון וקבלת האחר ומונעים הקמת בתי תפילה עבור המיעוט היהודי-דתי שמעוניין בכך. שינוי צביון הקהילה הוא טיעון מגוחך (פרקטית) וקצת מסוכן אם נזכרים בתקופות אפלות.

ביקורת כמנוף לשיפור

ביטוי שלילה כציבור בעצומות מחאות ועצרות- רצוי ולגיטימי כשמדובר בביקורת שנועדה לשפר. מצד שני, דוגמאות לבעיות שהשמאל מבעיר כדלק לשלילה מבלי להציע פתרון עדיף תמצא בשפע:

אנרגיה וזיהום אוויר, ירי טילים מעזה, פקקים, מיחזור, הזקנה במסדרון, האיום האיראני, מצוקת הדיור, יוקר המחיה, העלאות שכר, מאבק האתיופים, התעצמות החיזבאללה ,ארגוני עובדים וכ'ו.

כמעט בכל הנושאים השמאל מסתפק בשלילה מבלי להעמיד חלופה ברת קיימא, מוכחת. קיימות מצוקות חברתיות כואבות (בניגוד למחירי הדירות בת"א) וליקויים שדורשים שיפור- על כך אין ויכוח. אך ההבדל בין ביקורת להטחת טענות סיטונאית הוא שהאחרונה מפוררת את האמון בשלטון ואת הזהות הלאומית.

במקום להגביר סולידריות בעיתות משבר, השמאל רומס אותה ע"י העמקת שסעים והבלטת מחלוקות בחברה. גם ללא תואר בהיסטוריה ניתן להבחין שמאבקי השמאל הקלאסיים מתאפיינים בשלילה שהפכה במהלך הזמן לשנאה אמונית.

  • שלילת הדת
  • שלילת הצבא
  • שלילת גברים
  • שלילת המערב
  • שלילת סמלי הלאום
  • שלילת המנהגים והמסורת
  • שלילת אמצעי תחבורה, אנרגיה ומזון
  • שלילת ההיסטוריה, ההסכמות החברתיות והעובדות

לתופעה יש היבט פילוסופי מרחיק לכת. שמאלניזם כרעיון חייב גוף קבוצה או רעיון כדי לצבור משלילתו כוח. השמאל הוא אידיאולוגיה לעומתית נטולת בסיס שמאפשר פיתוח חברה חופשית ומשגשגת. ללא קיומו של האחר אין למאמין דרך ליישם את עיקר אמונתו- להתנשא, לבוז, לנצל, להדיר, להאשים ולהתריס כנגדו. האבסורד מרתק כי שלילת האחר מחייבת כתנאי את קיומו של הקיים. קיום שאותו השמאל מנסה להרוס.

  • התנגדות לציונות.
  • שלילת ההתיישבות ביהודה ושומרון.
  • ביטול השימוש בכוח צבאי וסידורי ביטחון הכרחיים.

בכל האידיאולוגיות שבשמן נהרגו ונרצחו עשרות מליוני אנשים עמדה השלילה כיסוד אמוני מרכזי. בישראל, מאות מעמותות השלילה מסתתרות מאחורי תארים ושמות שהודות לאנשי שמאל בתקשורת מצטיירים בציבור כארגונים מוסריים.

  • בצלם
  • יש דין
  • יש גבול
  • המוקד לפליטים
  • רבנים לזכויות אדם
  • רופאים לזכויות אדם
  • המוקד להגנת הפרט

כבר שנים שפועלים בתוכנו מאות ארגוני שלילה במימון זר ורובם המכריע לא מסוגל להציג הישג אחד או נתון שמוכיח שסייעו לקבוצה כלשהי בהיבטי ביטחון, חופש, בריאות וחינוך.

זה די מדהים, במיוחד כשמדובר על המליארדים שהוזרמו לישראל מארגונים זרים ומדינות "ידידותיות" בעשורים האחרונים. עיון בדוחות השנתיים באתר גיידסטאר מגלה שחלק ניכר מתקציבי עמותות השלילה מופנה למשכורות בכירים ולהוצאות פרסום של… שלילה.

שלילת הציונות וזכותנו לחיות בביטחון לא שיפרה את מצב הערבים במרחב. הסכם אוסלו והטרנספר מעזה העלו את מספר הקורבנות והנפגעים (גם) בקרב הפלסטינים. התנגדות לאכיפת החוק בנגב לא שיפרה את מצב הבדואים. הגבלת כוחות הביטחון לא שיפרה את הביטחון האישי של ערבים ויהודים. התנגדות להקמת יישובים יהודיים לא הצילה ערכי טבע.

שלילה ותמיכה הם בסה"כ צדדיו של אותו מטבע

בגלל שמדובר בהיבטים מגוונים שמתפרסים על תחומים רבים קל לטעות בטיבו של השמאל. חלק מהציבור מניח שמדובר באידיאולוגיה הכרחית שבסה"כ בולמת, מרסנת ומאזנת כוחות נגדיים. אין פלא שמדובר בסברה רווחת. הסיקור התקשורתי של התחום החברתי והפוליטי הביא את הציבור לתפוס את השמאל כחלק ממערכת דואלית שמספקת יציבות. אם אתה בעד שלום- תשלול את המלחמה.  אם אתה בעד החלשים -תחליש את החזקים. השמאל בסה"כ עוזר למוחלש לנצח. כולם אוהבים את האנדרדוג וכל מפיק הוליוודי יסכים איתי.

זה אולי נשמע מוסרי או הגיוני אבל רחוק עובדתית מהמציאות. השמאל כפי שראית בדוגמאות מעל לא משרת את הרעיונות והדגלים שבהם הוא מנופף אלא משתמש בהם לצבירת כוח. האיחוד האירופאי לא קלט מליוני מהגרים כדי לקדם שוויון הזדמנויות אלא כדי לספק מענה לשיעור הילודה הנמוך. שיעור הילודה הנמוך הגיע בגלל שלילת הדת והמשפחה. אגב, אותו איחוד שמממן בישראל את עמותות המסתננים השונות, שילם לגנרלים בטוניס מיליונים להקמת מחנות כליאה איומים עבור אותם מסתננים מאפריקה. מדובר באותם דגלים, אותו ארנק ואותם אנשים ובאותה אמונה.

מדינות ותאגידים ממשיכים לבוז לכל קוד אתי והומאני כשהם "רוכשים בתרומות" שתיקה והעלמת עין מארגוני שמאל. ראיה מפוכחת אחר נתיב הכסף מצביעה על האמת העצובה. כל אותם ארגוני סיוע עתירי תקציבים למעשה מתפרנסים מבעיות -ואין למובילי העמותות והארגונים שום תמריץ כספי לפתור אותן אלא להיפך.

אותו ציבור מוחלש שהשמאל מפגין למענו לרוב מנוצל בציניות. לאחר שמתפזר אבק הקרב  המוחלש נשאר בבעיותיו שלרוב רק החריפו. בכל העולם השמאל משתמש ויוצר מחלוקות ובעיות כדלק לצבירת כוח.

למעשה אנשי השמאל שדורשים שקיפות, הכלה, פלורליזם ורב-גוניות שוללים יותר מכל כת או אמונה את זכויותיהם של אחרים. השלילה היא הצו האמוני, המניע והמכנה המשותף לכל תנועות השמאל בעולם.

רעב בוונצואלה

התשובה לשאלה האם השמאל כתנועה ואידיאולוגיה שיפרה את מצב האנושות טמונה במאות מיליוני מצבות פזורות ברחבי העולם. התמונה האחרונה מוונצואלה שבה אנשים גוועים מרעב בעקבות שלילת הקפיטליזם המערבי.